התעוררות תשובה חלק ב סט

ממש הי' אסור להרגו א"כ אין מוכח מזה מידי הרחמן יצילינו מלהיות שלוחים לרע רק לטוב אמן

ז) מ"ש שם דף ס"ב ע"ג בד"ה והנה הרשב"א וכו', שהקשה שמלשון הרמב"ם בה' ממרים כתב ועל כל דרבנן מחוייב בעשה ולא תעשה ומבואר להדיא בלשונו שקאי על מה שתקנו וגזרו והנהיגו סנהדרי גדולה היושבים בלשכת הגזית כדכ' וקמת ועלית אל המקום אשר יבחר ה', וקשה הלא גם מה שתקנו לאחר חורבן בהמ"ק ג"כ ומברכינן עלי' כמו לולב כל שבעה שהוא זכר למקדש ומברכינן וצונו משום לא תסור, שבתי וראיתי שהרמב"ם גופו בהקדמתו על יד החזקה בד"ה גם יתבאר מהם מוכח מדבריו וצריך לשמוע גם לב"ד הגדול אחר החורבן ושלא במקום המקדש שכתב שם שאסור לסור מהם מפני שנאמר לא תסור הכל חיבר ר' אשי בגמ' מימות משה ועד ימיו, וכתב עוד שם נמצא רבינא ור' אשי וחביריהם סוף גדולי חכמי ישראל המעתיקים תורה שבע"פ שגזרו גזירות והתקינו תקנות והנהיגו מנהגות ופשטה גזירתם ותקנתם ומנהגם בכל ישראל וכו' ובד"ה דברים הללו, כתב וז"ל הלא כל דבריהם שבגמ' הבבלי חייבין כל ישראל ללכת בהן וכופין כל עיר ועיר וכן מדינה ומדינה לנהוג בכל המנהגות שנהגו חכמי הגמ' ולגזור גזירתם וללכת בתקנתם וכל אותן הדברים שבגמ' הסכימו עליהם כל ישראל ואותן החכמים שהתקינו או שגזרו או שהנהיגו או שדנו דין ולמדו שהמשפט כך הוא הן כל חכמי ישראל או רובן הם ששמעו הקבלה ועקרי תורה כולה דור אחר דור עד משה רבינו ע"ה עכ"ל ותמי' קצת על כ"מ בהל' ממרים פ"ב הל' א' בד"ה בית דין הגדול בסוף הדבור שכתב, ואפשר לומר כן עשו בחתימת הגמ' שמיום שנחתמה ולא ניתן לשום אדם לחלוק עליו עכ"ל שכתב אותה בתורת ואפשר הלא הרמב"ם כתב בפירוש בהקדמה ליד חזקה שעד ר' אשי הי' כל או רוב חכמי ישראל ביחד ושעד סמוך לר' אשי ה' סנהדרי גדולה ואח"כ נתפזרו חכמי ישראל ולא היו רובן ביחד א"כ כיון שהי' עד ר' אשי כל או רוב חכמי ישראל ביחד אין לשום ב"ד שאינם רוב חכמי ישראל כח לחלוק עליהם אחר כך כמובא להדיא ברמב"ם ולמה כ' הכ"מ בתורת אפשר הלא לא הי' אחריהם רוב חכמי ישראל יחד שיהא כח לחלוק עליהם על ב"ד הקודמים שידינו רוב או כל חכמי ישראל

הנה ברמב"ם בפ' שני מהל' מ"א הל' י"א אי, וז"ל כל השיעורין ומחלקותם הלל"מ וכתב עליו, המגיה שהוא סותר למה שכ' בהקדמה לסדר זרעים שאין בהלל"מ מחלוקת כלל עכ"ל ונלע"ד יש ליישב דהנה בודאי מחלוקת התנאים שזה אומר בכה וזה אומר בכה זה לא מצינו בהלמ"מ כך כתב הרמב"ם בהקדמה לסדר זרעים אבל חילוקים שיש בהלל"מ עצמו כגון גבי סוכה הלל"מ הוא בכל גוונא לבוד, ואם הדופן אינו מגיע לארץ פחות מג' אמרינן לבוד, וה"ה אם אינו מגיע לסכך פחות מג' הוה לבוד וכשר, אך תרי לבוד לא אמרינן, ועוד חילוק לקולא אמרינן לבוד, ולא לחומרא אלו החלוקים ג"כ הלל"מ, הלל"מ הוא לבוד, והלל"מ עשה גם החלוק דוקא לקולא, אמרינן לבוד ועוד כדומה חילוקים בכל הלל"מ כמו גבי ערלה בחו"ל הלל"מ, ועשאה הלל"מ חילוק דבזה יהא ספיקו מותר הגם שבכל הלל"מ ספיקו אסור, וכד תעיין ברבינו בלשונו הטהור נקט כך וז"ל הלל"מ ומחלקותם פירוש היינו החלוקים שלהם זה הכל הלל"מ ולא נקט ומחלקותם כאשר העתיק המ"מ בוי"ו אחר הלמ"ד אלא ברמב"ם אי' הוי"ו אחר הקו"ף ונלענ"ד דנכון ואמת הוא ומצאתי דעת קדושים ב"ה וכמה פעמים מצינו בעזרא ובד"ה תיבה זו ופירושו חלוקה וסידור שלהם

סימן מ"ה

שאלה אחד שקנה גורל (לאז) מהשולחני ונמצא שכבר קודם יום קנייתו כבר עלה גורלו והרויח והמוכר הוא מחלל שבת בפרהסיא אם צריך להחזיר לו סכום טעות

תשובה לענ"ד לפ"מ שאי' בחו"מ סי' רס"ו ס"ב שאסור להחזיר אבידה למחלל שבת בפרהסיא, ה"ה טעותו אסור להחזיר הגם שאי' שם בס"א שאסור להחזיר אבידה לגוי אבל אם רוצה להראות נאמנות וישרות של אומה ישראלית בזה, שהוא קידוש השם אז מותר מ"מ דבר זה לא שייך בישראל לישראל אחר שהוא ג"כ מבני אומה זו, ואולי במקום שהפושעים האלו מחזיקין ליראי ה' לרמאים אם לא יחזיר לו אז אח"כ שעלה הגורל אז מבזה בזה כבוד יראי ה', י"ל דמותר להחזיר, אבל הלא יכול להשיב לו שכך דנין בדינינו בדתה"ק שאסור להחזיר לו, ובפרט ומכש"כ שאם