התעוררות תשובה חלק ב סו

סימן מ"ג נסתפקתי פה בבית המטבחיים טחו בקרקע בחפוי בצעטענט והוא קשה מאוד הנקרא אספאלט וחלק וראיתי הובא בספר אחד (עיין דרכי תשובה) בשם הגאון מו"ה אברהם ברודא זצ"ל שיש להחמיר בזה מטעם שכל ההיתר שאין בו רסוק איבריה משום שנועץ צפרניו בקרקע וכאן כיון שהוא חלק וקשה אינו יכול לנועץ צפרניו. והנה יש לדון בדבר הש"ך בסי' נ"ח בסק"א כתב האיך שאין לבהמה מידי למסרך אם הפילוה אחרים פחות מיו"ד טפחים שרי כך כתב בכוונת המחבר, והפלתי חולק שם כיון דליכא מידי למסרך מה לי בין פחות או יותר מיו"ד טפחים ולדעתי יש ליישב שיטת הש"ך דגמ' בחולין דף נ"א ע"ב אי' וז"ל א"ל הכא אמר רב צפורניו נועץ עד שמגיע לארץ ופירש"י וז"ל שהוא שוהה לפול וכל שעה הוא מתחזק בצפורניו ועודנו הוא באויר על צפרניו ועי"ז נופלת לאט לאט ואינו נופלת בפעם אחת מגובה, כשנדקדק לשון רש"י שכ' כשהוא שוהה ליפול כל שעה הוא מתחזק בצפרניו משמע שבשעת הנפילה מתחזקת בצפרני' עד שאינו נופל מגובה בבת אחת, וי"ל שדקדק רש"י כן מלשון הגמרא שלא אמר צפרניו נועץ "בקרקע" וכן הוא לשון השו"ע וכן הוא לשון כמה פוסקים ומסתבר כמו שפירשו המפרשים שחי נושא את עצמו שהיא בעצמה מתחזק בגופה כיון שידעה שמפילין אותה שלא תפול בב"א, אבל גירסת הרי"ף והרא"ש והר"ן שנעצו צפרניו בקרקע אבל הב"י בשם הרשב"א והר"ן, וכן כ' המרדכי בשם הראבי' יכול לנעוץ צפרניו בקרקע, וכן כתב הטור ולפי הגרסא בגמ' סתם נועץ צפרניו כדפירש"י ז"ל יש לומר בפשיטות שזה הטעם מנהג הקהלות שלא חששו להחמיר אפילו לכתחלה מליזהר שלא יהיו קשורות כל ד' רגלי' בבית המטבחיים כדמובא בד"מ בשם או"ה שהם פירשו בסתם הגמ' כרש"י שמתחזקת מעצמה מיני' ובי' ולא צריכה להתחזק בקרקע, והנה הביא גאון אחד שנהגו המחמירים להניח שק מלא תבן שתפול הבהמה על זה וצ"ל שהשק איננו מלא וגדוש דא"כ היא קשה כדאי' בגמרא שם דף נ"ב ע"א תבנא ועביד בזגא חיישינן וברש"י שם בזגא חבילא, והנה בכ"ס סי' ל' מביא ספק אם מועיל גבי בהמה שכבידה אם תפול על דבר רך כמו שמועיל בעוף כדהובא בגמרא לענ"ד יש להביא ראי' שאיננה מועיל דכיון שנופלת עליה בכח נכבשת הדבר רך ונעשה קשה כדאי' לגמרא דף נ"ב ע"א גבי עוף אבק דרכים חיישינן ופירש"י גם הוא נכבש ונעשה קשה מכש"כ שנאמר פן גבי בהמה כבידה א"כ גם בזה אין תקון. ולענ"ד י"ל דהגם דנועץ פירושו שנועץ צפרניו בקרקע שעושה נקבים בקרקע ועי"ז מתחזקת בה דנעיצה הוא לשון שעושת נקב בקרקע כדאי' סוף מס' ע"ז גבי סכין שנועץ עשר פעמים בקרקע' אבל לענין רסוק איברים י"ל שמועיל אם מתחזקת בכח בצפרנה על הקרקע כדרך בן אדם כשרוצין להפיל אותו הוא מתחזק ומתאמץ ברגליו על הקרקע, ומה דנקט צפרניו היינו שסוף רגלי הבהמה אין לה בשר רק טלפי פרסות שהמה צפרניו ובשבועות דף י"ח ע"א אי' ג"כ לשון זה ונועץ עשר צפרניו בקרקע ופירש"י שם לאו דוקא בקרקע והנעיצה לאו דוקא צריך בענין זה שינעוץ בקרקע עיי"ש. אבל זה נלענ"ד כיון שבאמת בבית המטבחיים הגם שמפילים אותה בכח ביותר מיו"ד טפחיים כיון שידעה שסופה ליפול מחזקת עצמה ולפ"ז די אם הי' מפזרין הרבה תבן אפילו אם התבן הוא עשוי כחבילה או קיטמא נהילא כיון שמשום חשש רסוק אין אנו חוששין כיון שאין כל רגליה קשורות רק הטעם איסור כיון שכל רגליה קשורות ומפני שאינה יכולה לנעוץ צפרני' בקרקע כדאי' באו"ה שם אבל בזה בקיטמא סתם נהילא ובתבן, וקש יכולה לנעוץ צפרני', היינו אם אין כל רגליה קשורות ודי אם המקום לא יהי' חלק שתכולה לשעון ברגליה ולא תחליק וצ"ע. סימן מ"ד לפ"מ דמבואר בהתעוררות תשובה חלק א' סי' קט"ז באור לשון הרמב"ם בהל' קדוש החודש פ"ה הל' ה' וז"ל תקנת חכמים שיזהרו במנהג אבותיהם בידיהם יעויין שם בד"ה והנה דבר פשוט, ונ"ל שדבר זה שכתב שם שמנהג אין הכוונה שהוא רק מנהג שנהגו כן ובפוסקים שנקטו בלשונם "מנהג" כוונתם שנהגו כן מעצמם אבל גוף פירוש מנהג הוא שייך גם בדאורייתא דבר שנוהגין תמיד לעשות דבר זה כאשר מבואר שם בארוכה יעויין שם ונ"ל דבר זה ממקומו מוכרח דאי' בביצה דף ד' ע"ב שלחו מתם הזהרו במנהג אבותיכם בידיכם קאמר שיזהרו במנהג אבותיהם ומנהג אבותיהם הי' שעושין ב' ימים טובים והאבות