התעוררות תשובה חלק ב סג

דיש להת"ר לפ"מ שהובא בשו"ע סי' תק"ג ס"א בהג"ה כיון שאסור זה רק מדרבנן הוא ולצורך מצוה ולצורך מצוה יש להתיר בהערמה. הגם שבמחבר שם אי' רק קודם אכילה שרי אבל בנידון דידן כיון שעדיין באמת הוא אותו היום עצמו ומה"ת לית בי' שום חשש איסור, יש לומר דיש לסמוך ולהקל גם אחר אכילת צהרים עיין מג"א שם סק"ב ובלבד שיסיים סעודתו היינו מה שבישל ליום קודם בין השמשות ובלאו הכי צריך לסיים סעודתו קודם הלילה כי המג"א כתב סי' רס"ז סק"ב שאם מתפלל מבעוד יום צריך להתחיל קודם חצי' שעה לצאת הכוכבים והנה אפילו שיתחיל איזה שעות קודם הלילה סעודתו אם יודע שתמשך סעודתו עד הלילה הוה כהתחיל באיסור כמבואר במג"א סי' תע"ה סק"א מגמרא ופוסקים וביום שני של יו"ט אחר פלג המנחה פשיטא שמותר להקדים ולאכול ולבשל כל מה שצריך כיון שלא התפלל של חול ויו"ט הוא רק שבדעתו הא לגמור סעודתו קודם הלילה ויש שהות ויודע שלא תמשך סעודתו עד הלילה. סימן מ' למה נוהג המדקדקים שלא לאכול בשר שהי' בריאה סרכא שלא כסדרן והלכה ע"י מעוך ומשמוש יען שהרבה פוסקים סוברים והמחבר פסק כמותם שהוא טריפה למה אין מחמירין ג"כ בבהמה שהי' בועא בריאה שלא לאכול מבשרה כיון שהי' בה בועא והמחבר פוסק לאסור להטריף אם יש בו מוגלא או מים עכורים וסרוחים וסומכים על הרמ"א שכתב להכשיר, ומעולם לא שמענו שמדקדקים שאלו על דבר זה אם בדקו הבועא במקום שנוהגין להכשיר כרמ"א, ונלענ"ד דיש לחלק ביניהם הנה יש לנו כלל רוב בהמות כשרות ואם יש בה בועא אנו אומרים כיון שרוב בהמות כשרות המה בוודאי אין בבועא מוגלא או מים סרוח' ועכור' ואנו סומכין על הרוב ואין בודקין כמו שאין בודקין על שאר ח"י טריפות הגם שיש בבהמה זו ריעותא שנמצא בה בועה מ"מ אנו אומרים דבועה זו איננו טריפה וכיון שאם גם ימצא בה מים סרוחים עודנו הוא להרבה פוסקים כשר ולא נתברר גם בבדיקה זו שהוא טריפה כן אין בודקין אחר זה לישאל אם היו בבהמה זו שאכלו ממנה בועה או לא כרמ"א, ועוד שבמליא מוגלא או עכור וסרוח לרוב הפוסקים כשר הוא משא"כ בסרכא שלא כסדרן שע"פ פשטיות הגמ' והפוסקים הוא טריפה בלי פקפוק וכן נקטו להלכתא הראשונים רק שיש לנו קולא אם הולכות ע"י מיעוך ומשמוש איננו סרכא רק ריר בעלמא לכן אין סומכין המדקדקים על זה ומחמירין כפשטיות הגמ' ופוסקים:. וכל הפוסקים ומחבר פסקו כמותם ועיין בזה בספר התעוררות תשובה ח"א סי' ק"ז מ"ש בזה. סימן מ"א שאלה לפ"מ שפסק הרמב"ם בהל' שמירת הנפש שאסור ליתן עצה טובה לגוי או לעבד רשע אפילו לעשות דבר מצוה אם ה"ה שאסור ליתן עצה לישראל שהוא רשע ב') אם הוא נותן לו עצה לא להנאותו של גוי או עבד אלא שיעשה טובה לאחרים אם מותר בשביל טובת אחרים ג) אם נתן לו עצה טובה ולא נתקיים עצתו או שלא הועילה אם יש לו עון בדבר. תשובה זה לשון הרמב"ם פי"ב מהלכות שמירת הנפש הל' ט"ו ואסור להשיא עצה טובה לעכו"ם או לעבד רשע אפילו להשיאו עצה שיעשה דבר מצוה והוא עומד ברשעו אסור ולא נתנסה דניאל אלא על שהשיא עצה לבונכדנאצר ליתן צדקה שנאמר לכן מלכא מלכי ישפר עלך עכ"ל ובכ"מ שם שהוא כשנויא בתרא מגמ' בבא בתרא דף ד' ע"א שהקשה שם האיך נתן בבא בן בוטא עצה להורדוס שיבנה בהמ"ק והאומר מר לא נענש דניאל אלא על שנתן עצה לנבוכדנאצר, ומתרץ שאני עבד דחייב במצות ואיבעית אימא שאני בהמ"ק דאי לאו מלכא לא מתבני וצ"ל דמפרש הרמב"ם דנאיד מתרוצא קמא כיון שהי' הורדוס רשע הגם שחייב במצות אסור להשיא לו עצה ופסק הרמב"ם כתירוצא בתרא והנה דברי הכ"מ תמוהין דאם סבר הרמב"ם כתירץ בתרא הי' לו להביא שאם היא מצוה לרבים שבלעדו לא מתעביד כמו ביהמ"ק דהורדוס שרי לכן לענ"ד העיקר הרמב"ם סבר כתירוץ קמא דהורדוס עבד חייב במצות הגם שלעבד רשע אסור מ"מ כיון שבא לחזור בתשובה לתקן מה שקלקל כדאיתא בגמרא שם לכן שרי וזה שדקדק רמב"ם בלשונו הטהור או להשיא לעבד רשע גם דבר מצוה והוא עומד ברשעו מוכח שאם רוצה לשוב מותר והנה יש