התעוררות תשובה חלק ב ס

הקן שלא יהי' שלו, וגם לא יהי' מזומן ומצוי' אצלו ונלמוד מקרא דכ' כי יקרא קן צפור דהיינו באקראי דדבר שהוא שלו מסתמא יודע ממנו היכן מקומו וכיון דכ' כי יקרא משמע שאינו מזומן ומתיבת כי יקרא נלמד תרווייהו דפירושו כך, ומפירש"י בכמה מקומות בפ' שלוח הקן אינו הכרח דיש לפרש בכוונתו כך וכך אבל מה שכתבתי לענ"ד מוכרח הוא

והנה יש לתמוה הרבה מה שאי' בחולין דף קמ"א ע"ב השתא דאמר ר' יודא אמר רב אסור לזכות בביצים שאם רובצת עליהן שנאמר שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך אפילו תימא דנפל הביצה בחצירו כיון דאיהו לא מצי זכה חצירו נמי לא זכיי' עכ"ל וזה מתרץ הגמ' על הא דתני יוני שובך ויוני עליי' חייבים בשלוח שמקשה עלה הכא ואם אי' להא דא"ר יוסי בן חנינא דחצירו של אדם קונה לו שלא מדעתו קרי כאן כי יקרא פרט למזומן כוונת תירץ הגמ' על זה כיון שאסור לזכות בביצים עד שישלח האם וממילא לא מיקרי הביצה מזומן כיון דלא יכול לקנות לו חצירו, וקשה לי מאי מתרץ הגמ' נימא זיל לאידך גיסא כיון שחצירו קונה לו מה"ת א"כ הוה הביצים שלו והוא מזומן ופטור משלוח ויכול ליקח הביצים והוה שלו בשלמא הא דא"ר יודא אמר רב אסור לזכות הביצים מתחת האם משום דכ' שלח תשלח את האם ואח"כ ואת הבנים תקח לך היינו אם מצא בדרך או בשדה אם רובצת על הבנים אסור לילך לזכות בביצים עד שישלח האם אבל כאן הוא אינו עושה מעשה אלא חצירו ממילא קונה לו ונלענ"ד ליישב דבאמת מה"ת קנתה לו חצירו ומותר ליקח האם עם הביצים רק חכמים גזרו על זה דהיינו שאסור לזכות בביצים בשדה קודם שישלח האם הוא מה"ת דכ' שלח תשלח האם ואח"כ ואת הבנים תקח לך וגזרו חכמים משום זה שלא יקח הביצים מן השובך קודם שילוח גזירה שמא יקח הביצים מן השדה קודם שילוח האם או שיקח האם ולא ישלחנה ומה"ת רשאי ליקח האם מעל הביצים משובכו וראיי' מפורשת מן הרמב"ם הל' מכירה פכ"ג הל' י' וז"ל הביצים והאפרוחים עצמם שיש בשובך לא קנה אותם בעל השובך כל זמן שלא פרחו ודבר זה "גזירת חכמים" היא משום דלא תקח האם על הבנים נגעו בה עכ"ל הרי להדיא מפורש שכל זה רק מדרבנן ותקנת חכמים ומשום לתא דלא תקח האם, וניחא לי בזה האיך קאמר לו לטרפינהו בקן כי היכי דליגבה האם הלא לפי פשטות כיון שחייב בשלוח וצריך לשלח או בכנפיו או ברגליו לכל מר כדאית לי' כדאי' בגמ' שם א"כ האיך יבטל מצות עשה דשלוח במה דטרף בקן פי היכי דלגבהה אבל לפ"מ שכתבנו ניחא כיון דהוא רק תקנת חכמים משום שלוח הקן נגעו בה א"כ כיון דעשה היכר דהוגבהה האם מעל הביצים די בזה דלא שייך עוד למיחש שיקח האם על הבנים או יזכה בבנים תחלה כל זמן שהאם רובצת עליה וצ"ל הא דתנו רבנן דיוני שובך ועליי' חייבין בשלוח שפשטות הלשון נראה דמה"ת היינו אם מטילה ביצים חוץ לעליי' חוץ לחצר ברשות הרבים או בחצרו שאינו משתמר הוא דלא כר"ן דכתב דוקא רק באופן זה מיירי הברייתא כל זמן שלא הוגבהה מעל ביצתה ובשובכו)

ויש לומר סברא כיון שגזרו חכמים שאסור ליטול הביצה ממילא לא מקרי מזומן וחייב בשלוח מה"ת כמו שהבאנו לעיל סברא כזו ובזה מיושב הרמב"ם בה' שלוח הקן שכתב סתם ביוני שובך כל זמן שלא הוגבהה מעל הביצה חייב בשלוח כמשמע מסידור הלכות אלו ומסתימת הלשון שהוא מה"ת כדרכו בקודש מה שהוא מדרבנן, מביא ומדברי סופרים דבר זה וכו' אלא כיון שכבר תקנו חכמים כך חייב באמת מה"ת בשלוח לכן מביא סתם, אבל בהלכות מכירה שמביא שם בכל הפרק תקנת חכמים וחילוקים מה שקונה מה"ת ומה שהוא רק מדרבנן מביא שדבר כיון שמעיקרו רק מדברי סופרים הוא ומצד קנין יכול לקנות הביצים אם הוגבהה האם (ויוכל לשלחה אח"כ) ואולי בשובך שמוקף מכל צדדין ולו חלון קטן אם הוא עומד בפני חלון ואוחזה בכנפיה לא תוכל לצאת חוצה כיון שהוא עומד בפניה לכן צריך לקשקש מן הצד על הקן כדי שתוגבהה ותוכל לעוף ויקיים המצוה ומיושב במה שהקשינו למעלה היכא אומר ליטרפינהו בקן כי היכי דליגבהינהו הלא צריך דוקא לשלוח ברגלה או בכנפיה למר כדאית לי' ולמר כדאית ליה. וכעת נתחדש לי סברא דיש לומר הגם שהתרנגולת היא הפקר הואיל ואי בעי לזכות בה בלי שצריך מעשה וממון לזה רק שבדעתו שתקנה לו חצירו מיקרי מזומן, כ' לא כתיב בקרא שלו ואינו שלו' אלא כי יקרא פרט למזומן וזה מיקרי מזומן (ראיי' לדבר מ"ש הפ"י בפסחים בסוגיא דהואיל,