התעוררות תשובה חלק ב נט

ונלענ"ד החפץ במצות ה' יהדר לעשות שובך או יכין מקום בעלייתו לגדל שם איזה זוגות תורים ובני יונה (ויותר טוב אם יפקיר אותם מיד התורים ובני יונת) ויזהר להשגיח בעת שיטילו הבצים לעמוד שם וקודם שתגבהה עצמה העוף מן הביצים לשלח אותה וקיים בזה מצוה מה"ת כמבואר שם בשו"ע יו"ד סי' רצ"ג ס"ב ובש"ך שם זה נקל מאוד ובפרט במצוה כזו אם ימתין עד שיקרא קן צפור יעבור זמנים טובא בפרט ליושבי בתים ובפרט בזה"ז שהולכי דרך במקומות מופקרין מועטים מועטים המה כי הכל נוסעים במסילת הברזל ולא מתרמי מצוה זו אפילו לאחד מני אלף, הגם ששמעתי שיש בצוואת ר"י החסיד ז"ל שלא יגדל אדם יונים בתוך ביתו אולי כוונתו יונים שהם שלו אבל לא יוני שובך שהמה מופקרים ואינם שלו ועוד כיון שעושה זו לקיים המצוה רבה פשיטא שמצוה מגינה ומצלת וקיים בו למען ייטב לך והארכת ימים. וכעת נ"ל שיוכל להפקיר התרנגולים שבביתו והוי כמו יוני שובך הגם ששובך בתוך ביתו ושכיחים לו אעפ"כ כיון דהיונים מה"ת הפקר חייב בשלוח הגם שיש בו גזל מדרבנן וכמו שיש לו כמה פרסאות מביתו יער ובתוכה חצר המשתמר' אע"פ שאינם מזומנים לו מ"מ כיון שלו הם פטור מוכח דאינו מזומן היינו שהוא הפקר או יפקיר את התרנגולת בפני אחד שמהני מה"ת כדאי' בחו"מ סי' רע"ג ס"ז ובדברי הג"ה שם, אפילו בינו לבין עצמו הוה הפקר מה"ת כמבואר בסמ"ע שם דאנן סהדי דניחא לי' לבעלים בהפקירא כדי שלא לעבור על עשה דשביתת בהמתו, ונ"ל שיש גם בזה לומר אנן סהדי כיון שמפקיר כדי לקיים המצוה אע"פ שאינו מחוייב להפקירו אנן סהדי שבלב גמור מפקירו כיון שמרצוני הטוב הוא עושה זאת בלי הכרח דבר אחר שמכריחו לזה וימתין שם עד שתטיל את ביצתה וקודם שתגביה את עצמה ישלחנה, או יאמר שאינו רוצה שחצירו תקנה לו הביצה הגם שחצר המשתמרת קונה אף שלא מדעתו כדאי' בחו"מ סי' ר' מ"מ באומר לא ניחא לי דליקני לי חצירי פשיטא שלא זנתה לו ואז אין צריך להמתין עד שתטיל הביצה וכאשר יראה אותה רובצת על הביצים ישלחנה (וצריך ליזהר שיקדים לשלחנה קודם שתהי' הביצה מוזרת דאם הביצה מוזרת אז פטור מלשלח כדאי' שם סי' רס"ג) ותמי' בעיני שלא ראיתי לנהוג בזה מדקדקי' המצות ואולי באמת נהגו כן אלא שעשו מעשיהם בהצנע לכת, והא דאי' בחולון דף קמ"ד ע"א דאמר לי' ללוי לגבהינהו י"ל דכוונתו הי' שיטרוף אקן דליגבהינהו כדי שיוכל לזכות בבצים וכל זמן שלא יוכל לזכות בביצים עדיין הם בבחינת חיוב שלח תשלח ולא זכתה לו שובכו וכיון דלא יכול ליטול הביצים עדיין, א"כ צריך דלגבהינהו כ"כ שיהא בבחינת שלוח וקיים בזה מצות שלוח כדי שיהיו לו הביצים. והנה אם מפקיר תרנגולו בפני שלשה ומניח פתחו פתוח כדי שכל אחד יוכל לזכות בו פשיטא שהוא הפקר גמור בלי פקפוק ואין לומר כיון שגם הוא יכול לזכות תמיד כיון ששרוי' בביתו אצלו מיקרי מזומן דסתמא דמלתא לפי מושכל הראשון ופשטות הגמ' ורש"י ופוסקים כיון שאינו שלו לא מיקרי מזומן וראיי' לדבר הרי ביוני שובך שהוא קנה היונה והטילה בשובכו או בעלייתו בביתו הביצים ויכול לקחם בכל פעם בלי שום מניעה ומזומנים תמיד ככל עת לפניו ליקחם ואעפ"כ חייב בשלוח כיון שלא יוכל לטלם אם האם רובצת עליהם בשעת הטלתה משום דלא קנתה לו חצירו ולא הוה שלו וחייב בשלוח משום דלא מיקרי מזומן עי"ז שלא זכה בביצה (ויוני שובך הוה הפקר מן התורה) נראה להדיא אפילו מזומן בכל עת ליקח כיון שאינו שלו מן התורה מקרי אינו מזומן דאי הי' מיקרי מזומן הי' פטור משלוח והי' יכול ליקח ולזכות בביצים הזאת ושובכו קונה לו וכן מוכח מלשון הרמב"ם פי"ג מהל' שחיטה הל' י"ח וז"ל אסור לזכות בביצים כל זמן שהאם רובצת עליהן לפיכך אפילו היתה רובצת על הביצים או על אפרוחים בעלייתו ושובכו אינם מזומנים ולא קני לי' חצירו וגו' לפיכך חייב לשלח עכ"ל הרי שכתב להדיא מפני שאסור לזכות בביצים אפילו רובצת בעלייתו ושובכו אינם מזומנים נראה בעליל שהביצים המונחים בשובכו ובעלייתו הגם שמזומנים לו לקח בכל רגע שירצה כיון שאינם שלו שלא קנה לו חצירו מיקרי אינם מזומנים ומדברי הריטב"א חולין דף קל"ט ובד"ה ואלא שחזינן שכתב וז"ל ומיהו הכי אלו הי' הביצים שלו אע"פ שאינו בחצר שלו פטור מלשלוח דחשיב מזומן אע"פ דהוה כחצר משתמרת שלא מדעתו נראה דעיקר קפידא כיון שהוא שלו לא מיקרי מזומן ותליא דוקא אם שלו הוא או לא וי"ל דסבר הריטב"א דתרתי בעי לחייבינהו בשלוח