התעוררות תשובה חלק ב ו

מרדכי שהי' משבט בנימין ומרדכי נביא הי' והתנבא בימי דריוש וגם ישעיהו בן אמוץ הי' משבט יהודה ואמיץ ואמציהו מלך יהודה אחים היו כדאי' במגילה דף י' ע"ב. סימן י"ב: מי שהתפלל בביהכנ"ס ובשעת חזרת תפלת מוסף יצא לחוץ ולא שמע על אחת מסדר הברכות התקיעות מהתוקע אם צריך אחר התפילה לשמוע תקיעות אלו כדי לצאת ידי חובתו. סימן י"ג: האיך עולה החשבון מה שאיתא בספרים שישראל ר"ת יש ששים רבוא אותיות לתורה. ב') לפרש דברי שאילתות שכתב וז"ל ת"ק סבר לתלתין בדברי ר' יודא סבר בתלתא בדד"א ור' יוסי סבר לשתי שבתות בדד"א. סימן י"ד: ליישב תמיהת הטור על דברי הרב רבינו שמואל שהתיר לשכור אחד לתקוע בר"ה משום שהוא מצוה מהא השוכר את הפועל לשמור את הפרה שאסור ליטול שכר שבת לבד דהא שמירת פרה אדומה ג"כ מצוה. ב') ליישב התמי' על הב"י שכתב על הא דאמרו חכמז"ל המוכר ס"ת אין רואה בו סימן ברכה וכיון דאין בו סימן ברכה אסור למוכרו ובאו"ח סימן תקפ"ה כתב להיפך. ג') על קושיית הטו"ז על בה"ג שאמר מה דאמרו חכמז"ל כל שנה שאין תוקעין בתחלתה מריעין בסופה ולא דמיקלע בשבתא אלא דאיתיליד אונסא הא אונס רחמנא פטרי'. סימן ט"ז: טעם הגון ונכון על מה שנהגו לעשות סעודות פורים אחר מנחה כדהובא בשו"ע סימן תרצ"ה סעיף ב' בהג"ה שם. ב') ליישב מה שתנא דמתניתין נקט בכל פעם כפרים מקדימים ליום הכניסה וכשחל בשבת אמר מקדימין ליום הכניסה. ג') תמי' שם על קושיות הגמרא האיך הקילו חכמים על הכפרים להקדים הלא אין ב"ד יכול לבטל דברי חבירו וגו' וקשה לא יהא חמור קריאת המגילה כשאר מצות התורה ממש שיש כח לב"ד לבטלם בשב ואל תעשה לפעמים. סימן י"ז: ליישב מה שכתב המחבר סימן תר"י יש מי שאמר לברך על הדלקת נר יוכ"פ הלא הוא רק מנהג כדאיתא במתני' והמחבר נקט עיקר להלכה שאין מברכין על הלל ר"ח מפני שאינו אלא מנהג. סימן נ"ז: בטלית שאולה שהטיל בו ציצית לאחר ל' יום ונפסקו ונשתיירו כדי עניבה אם כשירים הם משום שיורא מצוה אם לובשים אותה אח"כ בעליו שמחוייבים בו מה"ת בציצית והמה רק שיורא מצוה מדרבנן שטלית שאולה אינו חייב בציצית אלא מדרבנן. סימן ס"ג: חידושים בסוגי' קטן אוכל נבילות. סימן ס"ח: ליישב קושיות הלח"מ על הרמב"ם ה' שבת דלא הביא מה שאיתא בגמרא דאדם חשוב מותר ליקרות בשבת לאור הנר. סימן ע': בימי החורף ובפרט אם הרוח נושבת ונשרו הרבה עלים מן האילן בש"ק ומגינים לההולך עליהם מלחות הקרקע אם מותר בש"ק לילך אליהם משום שהמה מוקצים. ב') עלים הנדפסים בכל יום ובהם ח"ת הבאים בש"ק ויו"ט מחוץ לתחום אם מותר לקרות בהם גם למי שנשלח לו. סימן ע"א: אם מותר ליתן לחבירו לאכול איסור מדרבנן אם חבירו אינו יודע שהוא אסור. סימן ע"ב: אם יוכל לקדש על כוס גדול ואיננו מלא רק שיש בו השיעור לקידוש רביעית יין. סימן ע"ו: לפרש ולבאר תשובת הרשב"א במי שרצה לתקן נר חנוכה וכבה אותה בשוגג אם צריך לחזור ולהדליקה. ב') אם הא דאסור ליהנות בדבר שהוקצה למצוותו משום ביזוי מצוה אם נהנה ממנו דרך כבוד אי שרי. סימן ע"ז: מי שאכל בש"ק אחר המנחה ונמשך סעודתו תוך הלילה לפי מה שפסקינן שמותר לגמור סעודתו אם הסיח מלאכול עוד ונמלך ורוצה לאכול יותר וממילא צריך ליטול ידיו לברך עוד הפעם אם זה נחשב כמתחיל בסעודה זו ואסור או נדונו לגמר סעודה שהתחיל מבעוד יום. ב') מי שקרא בחלומו כל ג' פרשיות ק"ש בכוונתו אם יוצא בזה מצות ק"ש ובקיץ השכם בבוקר אם קרא אם יוצא ידי ק"ש של שחרית (אם כבר הנץ החמה). סימן ע"ח: לפי דברי המג"א סימן תרע"ח סק"ב שבזמן הזה שמדליקין בפנים אם אין לו אלא נר אחד ויוצא ידי נר ש"ק וחנוכה יעויין שם אם יברך שתי ברכות בהדלקה או יכלול שניהם בברכה אחד. סימן פ': מי שהחליף פ' של רש"י ושל ר"ת וסידרן בבית כשיטת רש"י אם יוצא בהם ידי מצות תפילין יעויין בפנים. סימן פ"ב: אם לא התפלל שחרית וצריך להתפלל