התעוררות תשובה חלק ב נח

הפדיי' מה"ת ה"ה בזה כיון דאינו ראוי לאכול הביצים יהי' מאיזה טעם שיהי' קרינן בי' לך ולא לכלביך (ולא יהי' גרוע מביצים מוזרות שאינו חייב בשלוח) דיש להשיב עליה דלא נהגו להחמיר מעיקרא לבטל עי"ז לבטל מצוה של התורה וזיל הכא לחומרא וזיל הכא לחומרא, ועוד בשלמא דברים המותרים ואחרים נהגו בהם איסור וכו'. זה שייך בדברים שיודעים שמותרים המה ואעפ"כ נהגו איסור משום חומרא ופרישות או מפני איזה סייג, בזה נאמר אי אתה רשאי להתירם ואז בוודאי אסור, משום דברים וכו' אבל בזה לא נהגו חומרא רק מצד ספק שמא עוף טמא הוא ואם יעמדו למנין ויפסקו אחר בירור הלכה כהמתירין לאכול אז מותר לאכול כיון שנתברר שמותר הוא משא"כ דברים המותרים בוודאי ואעפ"כ נהגו בהם איסור אסור בכל גווני, וכאן שאנו מחמירין שלא לאכול הוא מפני שלא נתברר לן שהוא עוף כשר יש שמא ידרוס (כדאי' בש"ך שם ס"ק ובטו"ז שם ס"ק) או דיש ספק הלכה כמאן, ודבר פשוט דהא איננו מחוייב ליטול הביצים ולאכלן אלא התורה חייבתנו לשלח האם הרובצת על הביצים מעל הביצים שאתה רשאי לאוכלן והכא רשאי על פי הפוסקים לאוכלן אלא שחסרון ידיעתינו גרם לנו שלא לאכול ולפיכך פשוט לענין שלוח הקן חייב לשלח לחומרא ולהחמיר במה שיש ספק אם טהור הוא וכן הוא בש"ך סי' רצ"ב סע"ק ט"ו שגם שאנו מחמירין בשהי' כל דהו בשחיטה מ"מ חייב בשילוח כיון דמעיקר הלכה כשר לרוב הפוסקים יעויי"ש. אבל אם יקרא קן צפור לפניו ואין בו שום סימן טהרה דהיינו שרואה שאין לו אצבע יתירה שהוא סימן הניכר בחוץ או שמכיר אותו העוף שאין לו סימן טהרה כלל כיון שיש במינים הטהורים גם כן שאין להם שום סימן טהרה ואין יודע אם דרס או לא כגון שבדק וכדומה יש לעיין אם חייב לשלח דהא לתירוץ חד של ראשונים רוב עופות כשרים המה כמובא בר"ן דף ס"ג ע"ב וברשב"א ותוס' א"כ אזלינן בתר רוב להחמיר ואפילו לתירוצם האחרון דבכ"ד עופות טמאים יש מינים הרבה שכלול ממין אחד כ"כ שעל ידיהם רוב טמאים, לא ברירא תירוץ זה לראשונים גופא דקאמרי ואולי ועוד לר"ן שכתב בישוב שכיחי עופות טהורים רק סמוך למדברות שרוים העופות הטמאים, בזה יש לספק אבל אם האם רובצת על ביצים ולא על אפרוחים ורואה אותם חד או כד מב' צדדין דאמרינן ודאי טמאה היא פטור לשלח בוודאי

וגם י"ל אי הוה בכלל דברים המותרים ואחרים נהגו בהם איסור מה שנהגו להחמיר כדכתב רמ"א ואסור לאכול הביצים מ"מ חייב בשלוח אפי' אם הביצים אסורים בוודאי מדרבנן כיון שמה"ת מותר לאכלם חייב בשלוח כן נראה להדיא מדברי תוס' חולין ריש פרק שלוח הקן ד"ה יצא, וז"ל ופי' בקונטרס מתקח לך לא מצי לאתויי דהא ביצת תורים לא מועלין ולא נהנין אע"ג דבקדשי בדק הבית מועלין מתני' איירי בקדשי מזבח לכולי עלמא ולא פליגי אלא בקדשי בדק הבית ולהכא לא מצי למעט מתקח לך ע"כ וכך כתב הרשב"א והריטב"א נראה להדיא הגם שלא נהנה מדרבנן מהביצים מ"מ האם חייב בשלוח משא"כ בקדשי בדק הבית דמועלים בביצים ואסורין מה"ת לכן פטור מלשלח

ובאמת י"ל אם גם מחויב לשלח מצד ספק הלא אפילו בוודאי טהור מסופק החוות יאיר בסי' ט"ז אם מחוייב לשלח באם אם אינו רוצה ליקח הבנים, או לא שמחוייב ליקח הבנים כדי לקיים מצות שלוח עיי"ש והנה סידר הרמב"ם בפי"ג מהל' שחיטה שכל הלכותיו שמה המה דרך שלילה עיי"ש כל לשונו באותו פרק דלא כתב בפירוש מצוה מה"ת כאשר יקרא קן צפור, לשלח האם כאשר כתב בפי"ד שם וז"ל מצות עשה מה"ת לכסות דם עוף וכו' משמע דבשלוח איננה מצוה חיובית, וכן מורה לשונו בספר המצות מצוה ש"ו וז"ל שלא ליקח קן צפור בעת הצידה האם והבנים וכו' משמע מלשונו דוקא אם רוצה לצודם א"כ אם אפילו בודאי טהור איננו מחויב דוקא לשלוח מכש"כ בספק וכיון שלא נתברר הלכה בוודאי טהור שחייב לשלוח אם אינו רוצה בבנים יש לדון כעין ספק ספיקא אולי אינו מחויב לשלח אם איננו רוצה לקח הבנים ואת"ל מחוייב אולי זה איננו טהור, ורב גאון מהו"ר יצחק מירושלים נ"י כתב לי לפ"מ שאי' בזוהר וז"ל שהוא כדי אם העוף תצער ותפרח ממקום למקום לבקש בניה ע"י כך יתגלגלו רחמי המקום על בניו שבגלות ויש לחוש חלילה איפכא אם הוא עוף שאיננה טהורה והנה לקחו שכתב שם בסי' ס"ז שנראה עיקר להלכה אם יקרא קן צפור מחוייב לשלח ולא תליא ברצונו לכן נ"ל דחייב להטפל ולקיים מצות ה ולא יבא אל ספק שראוי לחוש ולהחמיר עכ"ל.