התעוררות תשובה חלק ב נז

הגם שאינו מוחל כיון שמצוה לבנו לעבור על איסור או על מ"ע הוה בגדר אינו עושה מעשה עמך ואינו מחוייב בכבודו כדאי' שם סכ"ג וז"ל כיון שאינו נושא פנים לתורה אינו עושה מעשה עמך ואינו חייב לכבודו עכ"ל, ויש להביא ראיי' לזה דהא אפילו אינו עומד בדבורו לעינן לי' במי שפרע ומשום שאינו עושה מעשה עמך מותר לקללו משום שאינו עומד בדבורו ועובר על שארית ישראל לא ידברו כזב ולא יעשו עולה ומיקרי אינו עושה מעשה עמך אבל באמת לפ"מ דמבואר שם סי"ח וז"ל דאם הי' אביו רשע ובעל עבירות ומכבדו ומתירא ממנו חזינן דהא דאינו צריך לשמוע אל אביו באומר לו לעבור על עשה של דבריהם לאו משום דאינו צריך לשמוע לו מפני שאינו עושה מעשה עמך אלא משום דגם אביו חייב בכבוד המקום וילפינן זה בגמ' ב"מ פ' אלו מציאות מפסוק איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמרו אני ה' אתה והוא חייבים בכבודי, ואין לומר דחכמים וותרו שאם עוסק במצוה של דבריהם יוכל להפסיק ולעשות מצוה של תורה כיון דמצוה מה"ת חמורה מדבריהם, זה אינו דאדרבה מצינו להיפך וחכמים העמידו דבריהם אפילו במקום תורה בשב ואל תעשה בשופר ולולב וכו' שלא יוותרו לומר שהוא חייב להניח דבריהם ולעסוק במצוה של תורה כי חכמים עשו חיזוק לדבריהם. ויש להביא קצת ראיי' מסוכה דף כ"ו ע"א דר' חסדא ור' בר הונא כי הוה עיילא בשבתא דריגלא דבי ריש גלותא הוי גני ארקתא דסורא אמרי שלוחי מצוה אנן ופטורין ברש"י שם וז"ל שבאנו לשמע הדרשה להקביל פני ריש גלותא, הגם שקבלת פני רבו איננו דאורייתא רק לכל היותר דברי קבלה ודחז"ל בר"ה דף כ"ב ע"א מקרא לא חודש ולא שבת היום מכלל דחייב להקביל פני רבו ברגל וגם לשמוע דרשה איננו מצוה מיוחדת מה"ת אעפ"כ אמרו שלוחי מצוה אנן ופטורין ואין לומר דהיו פטורין בלא"ה מתשבו כעין תדורו כיון שבשאר ימות השנה ג"כ היו היו מניחים ביתם לילך לשמוע דרשה ולילך לקבל פנים הא לא אמרו דפטורין משום טעם זה אלא משום ששלוחי מצוה אנן ואולי י"ל דעשה דכבוד התורה מכש"כ כבוד רבו הוא דאורייתא ודחי שאר עשה דעשה דכבוד תורה חמור ובפרט אם לא יבא כמו בכל פעם לקבל פני כבוד הוה ביזיון לרבו א"כ הוא דאורייתא ופטורין מסוכה. סימן ל"ו לפ"מ דפסק המחבר בשו"ע יו"ד הל' מזוזה סי' רפ"ח סי"ג להחמיר כשיטת הרמב"ם דבבית שיש בו לרבע ארבע על ארבע אמות חייב במזוזה היינו אם ארכו יותר מרחבו כדו שיש בו לרבע ד' על ד' כמה שעור יהא ברחבו דאין סברא שאם רחבו רק מדרך כף רגל שיהא חשוב בית דירה כי לא יכול אפילו בדוחק לפנות לימין או לשמאל עיקר הטעם דצריך ד' על ד' הוא משום דכתיב ביתיך וסתם בית הוא ד' על ד' כדאיתא בסוכה דף ב' ע"ב ונ"ל לומר אם יש ברחבו ז' טפחים כיון דמיקרי דירת ארעי דזה הוא שעור סוכה דלכה"פ צריכה להיות הסוכה דירת ארעי דמשום הכי בעי ז' על ז' טפחים כמבואר שם א"כ מיקרי דירה כיון שיש בו לרבע ד' על ד' כמו שחשוב בית גם לענין מזוזה. סימן ל"ז שאלה כי יקרא קן צפור לאחד בדרך והאם רובצת על הביצים או על האפרוחים והוא אינו יודע אם עוף טהור הוא או לא אם חייב לשלוח או לא. תשובה הנה אי' בשו"ע יו"ד סי' פ"ב יש אומרים שכל עוף שחרטומו רחב וכף רגלו רחבה כאווז וכו' ומותר באכילה ובהג"ה שם וי"א שאין לסמוך אפילו על זה ואין לאכול שום עוף אלא במסורת שיקבלו בו שהוא טהור ע"כ ולענ"ד פשוט אם גם אנו מחמירין לאכול עד שיהא מותר לכל רבותא ולכל השיטות ובפרט לדידן שאנו נוהגין כדאי' בהג"ה שאין לאכול שום עוף שיש לו סימני טהרה רק במסורת אבל במי שמצא קן צפור מעוף כזה חייב לשלח דלמא הוא טהור ולהחמיר במצות עשה דאורייתא ובפרט מה שמותר לרוב הפוסקים, ואין לומר כיון דדרשינן לך ולא לכלביך וכיון שאסור לו לאכול מצד חומרא דלא גרע מדברים המותרים ואחרים נהגו בה איסור אי אתה רשאי להתירן בפניהם, וכיון שאינו יכול לאכול הבצים פטור מלשלח האם ודרשינן בו לך ולא לכלביך ומצינו סברא כזו בתוס' פסחים דף כ"ט ע"א ד"ה אין פודין דכתבו דהא דאין פודין קדשים להאכילן לכלבים ההוא מדרבנן ואפ"ה אינו בו מעילה מה"ת כיון דאינו ראוי ליהנות ממנו אינו מועיל