התעוררות תשובה חלק ב נו

בהג"ה ובטו"ז שם סק"ב בסוף הדבור שהעלה, שבשבת אין לשלוח גוי בשביל לולב בשביל יו"ט שלאחריו ובמג"א שם העלה למאי דנקטו הפוסקים ששבות דשבות מותר אפי' משום שבות דשבות לצורך מצוה דרבנן ועיין במחה"ש סי' ש"ז סק"ח דרוצה לדחוק לומר דבמצוה דרבים כגון שופר שאחד מוציא רבים ידי חובתן מותר אפילו בשבת לעבור שבות דשבות מפני יו"ט שהוא ביום ראשון שלאחריו, אבל בשאר מצות אסור לעבור שבות באותו יום מפני מצוה של יו"ט שלאח"כ ובאמת דברי הטו"ז נכונים דהוא גמ' מפורשת בפסחים דף מ"ז ע"א ששבות קרובה התירו ושבות רחוקה לא התירו וכיון דפסקינן שבת ויו"ט שני קדושות הן א"כ אסור לעבור על איסור שבות באותו יום לצורך מצוה דלמחר הגם שהוא שני ימים הסמוכים זה לזה ותמוה שלא התעורר המג"א בזה והנה בנדון דידן אם יצוה לגוי לכבות הוה שבות דשבות לפ"מ שפסק הטור כר"ש דמלאכה שאינה צריך לגופה אינה אלא מדרבנן הגם שהרמב"ם פסק כר' יודא דמלאכה שאינה צריכה לגופה מה"ת אסור, ובשו"ע נראה כסותרין הדבר שבמקום אחד נקט סתמא כרמב"ם, ובמקום אחד כטור עיין סי' ש"מ במג"א ומחה"ש שם בפתיחה ובסק"א, מ"מ לענין שבות דשבות בצורך מצוה כיון דשבות דשבות הוא רק מדרבנן נוכל לסמוך על הטור שהיקל במשאצ"ל בדרבנן ובפרט לצורך מצוה דכיבוי מלאכה שאצ"ל היא אבל כיון שהוא מדליק ביו"ט והמצוה היא משום שבת א"כ הוה שבות רחוקה ואסור, ומדברי התוס' פסחים דף מ"ז ע"א בד"ה ואי אמרת צרכי שבת, כתבו וז"ל ונראה לר"י דהכי פרשינן לעיל צורך שבת נעשית ביו"ט לאו משום דקדושה אחת היא אלא כלומר הואיל שהוא מצות שבת אם לא יעשנו ביו"ט שוב לא יעשנו חשוב כמו אוכל נפש דיו"ט עכ"ל א"כ י"ל גם כן בזה כיון דאם לא ידליק עתה ביו"ט נר שבת לא יוכל להדליק עוד הוה כמו צורך יו"ט וממילא הוה שבות קרובה ומותר אבל יש לחלק בשלמא לענין או"נ שייך שפיר סברא זו של תוס' כיון דע"כ צריך לעשותו ביו"ט הוה כאלו שייך האו"נ באותו יום והלא יפול להנות ממנו באותו יום אבל לענין נר שרגא בטיהרא מאי מהני חוץ אם הוא מדליק במקום אופל, או סמוך לערב שכבר נהנה ממנו (ועל זה יש לפקפק כיון שמברך להדליק נר של שבת אומר ע"כ שעושה זה לצורך שבת) אבל אם אינו נהנה ממנו הוה לי' נר של בטלה שאסור להדליק ביו"ט כדאי' סי' תקי"ד אבל לפ"מ דאי' שם במחבר שנר של בהכ"נ לא חשיב של בטלה משום שהוא נר של מצוה שרי כדאי' במג"א שם סקי"ג דקיי"ל דשרי ולפ"ז מותר דדבר זה נר מצוה של שבת הוא, ויותר טוב שיאפיל בחדרו כדי שיהנה מיד ביו"ט בשעת הדלקה. ועי"ל כיון שצריך להדליק נר של שבת הגם שהוא לצורך הלילה מ"מ החיוב מוטל עליו להדליק מבע"י כי בשבת אסור להדליק ומצות הדלקה מוטל עליו בעוד יום של יו"ט, א"כ הוא שבות לצורך מצוה שצריך לקיים עתה ביו"ט והוה שבות קרובה משא"כ לחם הפנים ושתי הלחם שמותר לאפות מערב שבת ומעיו"ט. סימן ל"ה שאלה הא דעוסק במצוה פטור מן המצוה אם גם אם עוסק במצוה מדרבנן פטור ממצוה דאורייתא. תשובה הנה בהתעוררות תשובה סי' י"ט העלה מסברא ומביא ראי' אם עוסק בהדור מצוה פטור ג"כ ממצוה גמורה מן התורה אבל י"ל דמשם אין ראיי' דהדור מצוה גם כן דאוריי' הוא דילפינן מזה קלי ואנוהו (עיין רש"י ר"פ לולב הגזול והיבש פסול יבש פירושו דבעינן מצוה מהודרת דכתיב זה קלי) [עיין בחידושי ח"ס ח"ו בחידושי לולב הגזול מ"ש שם] ויש להביא ראיי' מהל' כבוד אב ואם דאם אמר לו אביו לעבור על דברי תורה בין מ"ע בין מצות ל"ת אפילו מצוה של דבריהם לא ישמע לו שם סי' ר"מ סט"ו ובבאר הגולה שם כתב כיון שמצוה מדרבנן ג"כ דאורייתא הוא ואם הטעם רק מפני שעוסק בכבודו של מקום לא יניחנו מפני כבוד אביו, א"כ ה"ה בעוסק במצוה דרבנן כיון שעוסק בכבודו של מקום בזה כמו שפטר ממצות כבוד אב ה"ה פטור ממצות אחרת, מכש"כ לטעם שכל דרבנן דאורייתא היא, אבל יש לדחות שאין משם ראיי' שע"כ צריך האב למחול על כבודו והאב שמחל על כבודו, כבודו מחול בזה משום כבוד המקום א"כ אינו עליו מצות כבוד אב עוד בזה