התעוררות תשובה חלק ב נה

ברכה לעצמו בכל התפלות ואין זקוק שבע כי מתפלל ר"ח מסיים רק בשל שבת אבל ביו"ט דזקוק לשבע דקובע ברכה לעצמו בכל התפלות מסיים במקדש השבת וישראל והזמנים כרבי אבל ר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה סבר גם ביו"ט כל מקום שזקוק לשבע מסיים רק בשל שבת כבית הלל דסברו הכי כמבואר שם בברייתא והנה מדפסקינן הלכה כרבי דאמר דחותם מקדש השבת וישראל והזמנים לא מוכח דגם בר"ח ושבת מסיים בתרווייהו ושאני יו"ט מר"ח דיו"ט קובע ברכה לעצמו בכל התפלות משא"כ בר"ח, ורבי קאמר דוקא בשבת ויו"ט ולכן הוכרח הר"ן (עיין בתוס' שם ד"ה אלא הלכה וכו') להביא ראיי' מגמ' ברכות דף מ"ט ע"א מדקא מקשי והא ר"ח דקא חתים מקדש השבת וישראל ור"ח מוכח דחותם גם בר"ח במוסף בשתים כיון דלא מקשה שם רק מיו"ט ושבת רק גם משבת ור"ח והנה י"ל דלכתחילה בוודאי יחתום בר"ח ושבת אבל אי חתם בשבת לבד בדיעבד יצא כפר"ח ולגירסת הרא"ש קשה על הגמ' גופא מהיכן הוכיח כן הגמ' מהברייתא (דגם בשבת ור"ח הדין כן וי"ל דוקא גבי שבת ויו"ט סברי ב"ה דמסיים רק בשל שבת דגם יו"ט שבת מיקרי כדפרש"י לקמן לכן "מקדש השבת" קאי על תרווייהו וכיון דקאי על תרווייהו לא יחתום בשתיים (הגם די"ל דהברכה קאי על המקדש כדפירש"י ברכות מ"ט ע"א יעויי"ש) אבל בר"ח דלא מיקרי שבת ולא הוה בכלל שבת י"ל דגם רבי מודה דבעי למיחתם בתרווייהו להדיא ודוקא גבי שבת ויו"ט קאי פלוגתייהו דב"ה ות"ק דברייתא די"ל דסבר כהאי תנא בירושלמי (הובא בתוס' ברכות דף כ"א ע"ב ד"ה עד, בתוך הדבור) דגם בר"ח בחול מתפלל מוסף רק ח"י ברכות ואינו קובע ברכה לעצמו רק מזכיר בה בהעבודה מוסף וכיון דאינו קובע ברכה לעצמו כלל כלל לא אם חל ר"ח בשבת מסיים במוסף רק בשל שבת אבל לדידן דקיי"ל דקובע ברכה לעצמו במוסף בחול ה"ה אם לא חתם בשבת ור"ח בתרווייהו לא יצא כלל אפילו בדיעבד כנלע"ד. ויש להביא ראיי' דשם בברכות דף מ"ט ע"א אי' רבי אומר אין חותמין בשתים ואותבי' לוי לרבי מקדש ישראל ור"ח הגם שבברייתא בביצה קאמר רבי גופא על שבת שחל ביו"ט שמסיים מקדש השבת וישראל והזמנים ולא מיירי מר"ח שמכלל א"כ מאי מקשה לרבי אלא ע"כ מוכח דסבר לוי דרבי מודה דגם בשבת ר"ח מסיים מקדש השבת וישראל ור"ח דאם לא כן מאי מקשה לוי לרבי למה לא תירץ לי' רבי גופא או הי' להגמרא לתרץ דרבי סבר כת"ק דר"ח אין מסיים באמת רק בשל שבת אלא משום דהלכתא כך דמסיים בר"ח גם בתרתי וק"ו מיו"ט כדכתבינן לעיל דר"ח יותר מסתבר למיחתם בתרווייהו מביו"ט שחל בשבת לא רצה למוקם רבי שלא אליבי' דהלכתא ומוכח דהלכה פך היא. סימן ל"ד יש לעיין לפ"מ דאי' בשו"ע או"ח סי' רס"ג ס"ד בהג"ה אם הי' נר דלוק מע"ש צריך לכבותו ולחזור ולהדליקנו לשם מצות נר שבת אם חל יו"ט בע"ש ואין לו נר אחר אלא נר הדולק ופשיטא דאסור לכבות ביו"ט כדי לקיים מצות נר שבת אם יוסיף עליו שמן אם יוצא בזה ויכול לברך עליו כיון דהמוסיף שמן בשבת חייב משום מבעיר וממילא הוה כמדליק, ואם יוצא בזה יש לעיין, אם יש כבר שמן בנר שדי בו שידליק כל הלילה, אם מברך כשמוסיף עליו דלא הועיל כלום בהוספתו וי"ל לשיטת תוס' בביצה דף כ"ב ע"א בד"ה המסתפק ממנו חייב וז"ל הואיל דבאותו שעה שמסתפק ממנו מכבה קצת ומכהה אורו דלא יכול לאנהורי כולי האי כי איכא שמן מועט בנר ולכך נראה ככיבוי עכ"ל, לפ"ז אם מרבה שמן מנהיר אורו והוה כמדליק, ואם גם די בשמן שהוא בנר על כל הלילה כיון שמנהיר אורו טפי בהוספתו ונהנה ממנו יותר יש סברא לברך עליו כדאי' שם סי' רס"ג במג"א סקט"ו ומטעם זה שאם ב' או ג' בעלי בתים אוכלים במקום אחד שכל אחד מברך על מנורה שלו וז"ל וכל מה דמתוסף אורו יש בה שלום בית ושמחה יתירה להנאת אורו בכל זוית וזיות. והנה אם יוצא בזה מצות נר שבת במה שמוסיף עליו שמן פשיטא שאסור לומר לגוי לכבותו לעבור איסור שבות אבל אם אין לו שמן להוסיף ויש בנר זה כ"כ שמן שאם יכבנו וידליקנו יהא די בו לקיים מצות הדלקת נר שבת אם מותר לומר לגוי לכבותו ולהפוסקים דמלאכה שאינה צריכה לגופה רק דרבנן והוי שבות דשבות לצורך מצוה תליי' בשיטת הפוסקים עיין בסי' תרנ"ה