התעוררות תשובה חלק ב נב

תחתיה במקומה ואיננה הריאה חסירה עוד אונא והוה כשירה אבל מ"מ חליף מקומה דאונא וטריפה לכן אמר רש"י דהוה כחליף וטריפה. סימן ל"א שאלה לפ"מ דאי' בשו"ע או"ח סי' שצ"ג ס"א אם חל יו"ט של גליות ביום ה' או וי"ו ולא הניח עירובי חצירות מעי"ט שיכול להתנות ביום ה' אומר אם היום חול ומחר קודש בהדין עירובא יהא שרא לנו לאפוקי ולאעיולי וגו' ואם היום קודש אין בדברי כלום ולמחר מתנה ג"כ כמבואר שם, אם יש לברך על עירוב זה שבא בתנאי על ספק. תשובה מסתברא דאין לברך דכיון שבכל יום הוא ספק אם מקיים המצוה האיך יוכל לברך ביום ראשון דלמא קודש ולא מקיים המצוה ובירך ברכה לבטלה, ולמחר ג"כ לא יוכל לברך דדלמא קודש הוא ואין בדבריו כלום והעירוב חל מאתמול וכבר קיים המצוה מאתמול, אבל יש לצדד ולומר שיברך, לפ"מ דמבואר בד"מ באו"ח סי' ח' והובא בטו"ז שם דאם מברך בעל הגם שאינו מקיים המצוה גמורה רק קצת השייך למצוה יוכל לברך (יעויין בהתעוררות תשובה סי' צ"ה) ע"כ כשמתנה ביום ראשון יש שייכות התחלת המצוה וכיון שמברכינן "על" מצות עירוב יכול לברך לפ"ז צריך להתנות כך לומר תחלה אם היום חול בהדין עירובא וגו' דאם יאמר תחלה אם היום קודש אין בדבריו כלום הרי הפסק בין הברכה להתחלת קיים העירוב שהוא חל במה שאומר אם היום חול, בהדין עירובא, ומה שאמר אם היום קודש אין בדברי כלום זה לא שייך כלל למצות עירובין אלא צ"ל כך כדי שלא יזלזל בקדושת יו"ט וכן הוא באמת לשון השו"ע שיאמר תחלה אם היום חול וגו' וכיון שמקיים המצוה בודאי כאשר יתנה למחר כי ע"י שני התנאים של שני הימים אלו ע"כ קיים המצוה א"כ יכול לברך. ויש לומר דזה דוקא בעירובי חצירות דמתנה בשני ימים ומביניהם קיום המצוה בודאי אבל לפ"מ דקיי"ל בסי' תקכ"א שגם בב' ימים טובים של גלות גם בעירובי תבשילין יכול להתנות דהיינו שביום ראשון יאמר אם היום חול ומחר קודש בהדין עירובא יהא שרא לנא, ואם היום קודש ומחר חול אין צריך עירוב ולמחר אין צריך לומר מאומה דלבשל על שבת מותר למחר ממ"נ אבל המצות עירוב בודאי יש ספק אם קיים דלמא יום שני חול ולא עירב בראשון כיון דלא צריך עירוב, חוץ אם נדחק לומר כיון שמברך "בעל" ועי"ז מותר לו לבשל לא גרע משייכות המצוה ואין להקשות האיך אנו מברכין בשני ימים טובים של גליות שחלו ביום ה' ויום וי"ו שמערבין ביום ד' בברכה דלמא יום ב' חול ואינו צריך עירוב, זה אינו דחכמים תקנו לנו שנעשה יום שני כודאי יו"ט, כמו בשני ימים טובים של ר"ה כמו שאנו מברכין על הלל ביום שני של יו"ט ש"ג ובליל ב' דפסח על מרור ומצה ולהדליק נר של יו"ט בליל שני, משא"כ אם מתנה ביו"ט עצמה דצריך להתנות אם היום קודש ועושה בדבורו ספק גמור ע"פ תקנת חכמז"ל שתקנו כך להתנות י"ל שאין לברך וצ"ע [שוב ראיתי באשל אברהם (הנדפס אצל שו"ע מהגאון אברהם ברודא זצ"ל) שאם מתנין בעירובי תבשילין אין לברך.] ויש לעיין אם עירוב עירובי חצירות ביו"ט שחל כה"ג והתנה ביום ה' ושכח להתנות ביום ב' אם מותר להכניס ולהוציא בשבת משום ספק דרבנן דלמא הראשון הי' חול, והועיל העירוב ונ"ל כיון דידעינן בקיבועא דירחא דיום ראשון קודש הוה כנתגלה לן אח"כ דהראשון הי' קודש ולא מהנה עירובו כלל ולפי"מ דכתבנו למעלה י"ל דאם לא בירך בראשון במתנה יכול לברך ביום ב' דאז עיקר מצותו דהא ביום ראשון לא פעל כלום אפילו להעשות ספק ורק ע"י עירוב ביום שני מותר ממילא לברך ביום שני מצד ודאי, ואם שכח להתנות בראשון ואירע שהתנה ביום ב' יכול לטלטל בשבת מספק הגם שאין עושין לכתחלה ספק דרבנן בידים אבל אם אירע שהתנה ביום ב' רק מותר להכניס ולהוציא כנ"ל. ב) לענ"ד יוכל להניח עירוב בתבשילין באוגארקעס הכבושים בחומץ יען כי הכבישה פעל שיהא ראוים לאכילה ובכבושים בחומץ יותר מעל"ע כ"ע מודים דהוה כבישה וגם הטור מודה לזה דלא יחלוק על הברייתא דכבוש מותר בו לעשות ע"ת ומודה בענין אם הוא כבוש לכ"ע לכל השיטות הגם שהטור אין מביא דין כבוש לאשמעינן שמותר לע"ת באופן שכתבתי (יעויין במחהש"ק) ויען כי הוא לפתן כי עיקר אכילתם הכבושים הוא לטפל הבשר צלי, וזה ודאי לפתן ולא הוה שכיח יותר מבשר ומנכר דלכבוד שבת עשוי, כרש"י דטעמא