התעוררות תשובה חלק ב נ

בב"י לאחר שמביא הפלוגתא אי פסקינן גיד הנשה אסור בהנאה, ומסיים ומיהו מזוהר פי וישלח נראה שהגיד אסור בהנאה לכן יש ליזהר, וכתב עליו הד"מ וז"ל ואינני מבין דבריו. כי שמעתי כי בעל ספר הזוהר הוא סתם ר' שמעון המוזכר בתלמוד שהוא ר"ש בן יוחאי והוא פליג באמת בתלמוד שלנו עם ר' יודא המתירו בהנאה ור"י ור"ש הלכה כר"י כמ"ש הפוסקים עכ"ל, וא"כ אין ראיי' מספר הזוהר לענין הלכתא כנ"ל וכן רובא דרובא בש"ס אין הלכה כר"ש ואין להאריך בדבר זה כי הדבר פשוט הוא מאוד כי ההלכה כדברי הנגלה, וכנגד המתעקשים מאוד לומר ובדעתם שמשום דבר הנמצא בזוהר דוחין כל שיטות הפוסקים ע"פ הגמרא כי גדול מאוד בעינם חשיבות הזוהר נגד הגמרא, אביא ראיי' מהזוהר גופה נגדם ממה דאיתא בזוהר דפוס לובלין בפ' פנחס דף רמ"ו ע"א בד"ה שביעא וז"ל ואית מרבנן דאמרי דמים האחרונים משום מלח סדומית שלא תסמא את העינים (הובא בתוס' חולין בפ' כל הבשר דף ק"ה ד"ה מים ראשונים) ואפ"ה אפקי לן מחובה (כיון דאין מלח סדומית מצוי בינינו) וסתרו מילי אילין מילין דאמרו עלייהו חובה (היינו לפ"מ שמבואר בזוהר ע"פ סתרי תורה כוונת מים אחרונים חובה) ולאו אורח ארעא דסתרי גאונים אלו דאתקריא עלייהו על פי התורה אשר יורוך עכ"ל מבואר להדיא בזוהר עצמו הגם שע"פ סתרי תורה צריכין תמיד גם במקום שאין מלח סדומית מצוי ליטול מים אחרונים כאשר הוא לפי סתרי תורה, מ"מ כיון דאיתמר עלייהו על הגאונים ע"פ התורה אשר יורוך אין לזוז מדבריהם, ואם הזוהר בעצמו חולק כבוד לשיטת הגאונים ע"פ הנגלה נגד סתרי תורה אנן מה נענה בתרי' האיך נדחה דברי הפוסקים מפני דברי הזוהר והלא הזוהר בעצמו חולק כבוד להם, ואין לתמוה הלא ידוע כל מצות השם יתברך הן דאורייתא, הן דרבנן, חוץ טעם הפשוט שבהם, יש בהם טעמים נעלמים ע"פ סתרי תורה והאיך יוכל להיות שע"פ טעמי הנסתר מצוה זו ישתנה הלכה מהנגלה א"כ שתיהן מכחישין זה את זה, אבל באמת מעיקרא התמי' ליתא למשל ר"י ור"ש חולקים בהלכה, זה אומר בכה וזה אומר בכה בין לר"י בין לר"ש יש שכל אחד ואחד טעמי סתרי תורה על הלכה שאמר וכל אחד נשמתו קבל בהר סיני ע"פ הצנור המשפיע לנשמתו חלקו בתורה ובהלכה וברמזי סתרי תורה עליה (יעויון ביש"ש בהקדמה למס' ב"ק ותמצא נחת) ואלו ואלו דברי אלוקים חיים רק ההלכה נפסק כתנא זה מטעם חכמי הדור שהסכימו לדבריו ואחרי רבים להטות כתיב. וכן הוא במדרש על פסוק ודגלו עלי אהבה שהקב"ה הראה למשה מסיני על כל הלכה מ"ט פנים לטהר, ומ"ט פנים לטמא, מ"ט פנים לאיסור, ומ"ט פנים להתיר כמנין ודגלו ואמר משה אם כן איני יודע האיך הלכה א"ל הקב"ה חכמי הדור יכריעו הלכה וכן אי' בחגיגה דף ג' ע"א הללו מטמאין והללו מטהרין הללו אוסרין הללו מתירין הללו פוסלין והללו מכשירין כולם נתנו מרועה אחד, קל אחד נתנם פרנס אחד אמרם מפי אדון כל המעשים עכ"ל הברייתא, והנה רבים מתחדשים להחכים נגד מנהגי ישראל הנהוגים מאלפי אלפים ורבבות מישראל משנים קדמוניות מאז ומעולם הנוסד ע"פ גאוני ארץ וחכמי התורה, בחושבם שאין להם יסוד ע"פ סתרי תורה, ובאמת מי בא בסוד ה' יותר מרבותינו הגאונים ז"ל כידוע שנמסר להם הקבלה איש מפי איש, ואביא אחת לדמיון מאז ומעולם בכל תפוצות ישראל נהגו שלא לומר עלינו בערב שבת בין מנחה למעריב והמה מתחכמים לומר עלינו ע"פ מה שהובא במג"א סי' קל"ב בשם הכתבים שיאמרו עלינו אחר כל תפלה מג' תפילות ואומרים עפ"ז ג"כ בעש"ק אחר מנחה עלינו, והנה המנהג מאז ומעולם להתפלל בעש"ק מנחה וקבלת שבת ומעריב, יחד, אפילו ביו"ט של ר"ה שחל בעש"ק, ובערב יו"ט בחול אומרים עלינו אחר מנחה משא"כ בעש"ק בין בחול בין ביו"ט מתפללין מנחה עם קבלת שבת ואין אומרים בינתיים עלינו וטעמא בעי, ונכון הטעם מאוד עפ"מ דאי' בספרים שעיקר העליות העולמות והנשמות בהכנסת שבת היא נתעורר בתפלת המנחה בע"ש (הגם שהתחלת התעוררות קדושת שבת מתחיל משעה ה' בעש"ק) ובתפלת המנחה הוא עיקר זמן של הדברים האלו נתעוררים ומוכנים לשבת מובן מאליו שהמנחה שייך ודבוק אחד לאחד (לקבלת הנשמות תפלת ערבית ממילא אין מקום לומר עלינו להפסיק בין שני התפלות האגודים יחד משא"כ בעיו"ט אומרים עלינו. ויש ליישב גם בזה מה שנוהגין עוד המתפללין בכל מנחה ומעריב יחד בעוד יום כמובא בסי' רל"ה שיטות הראשונים והפוסקים בשו"ע