התעוררות תשובה חלק ב מט

ב) נסתפקתי בהא דגוי שעוסק בתורה חייב מיתה (חוץ משבע מצות) והמלמדו תורה עובר על לפני עור אם גם עבד כנעני שמחוייב במצות כאשה חייב מיתה בלמדו וממילא אסור ללמדו, ויש להביא קצת ראיי' שמותר, מהא דא"ר גמליאל (מתני' סוכה פ"ב) טבי עבדי ת"ח הוא ויודע שעבדים פטורים מסוכה וי"ל שאין משם ראי' שלא למדו עמו תורה רק בלמודם הת"ח בעצמם שמע הוא מהם מ"מ הי' להם לחכמים ליזהר שלא ללמוד בפניו כדי שלא ישמע מהם דברי תורה וילמוד אח"כ בעצמו והנה עבד הקורא בפני רבו שלשה פסוקים בתורה משוחרר הוא כדאי' בגמ' ושו"ע יו"ד, וי"ל אם אסור לעבד ללמוד תורה, הא די בפסוק אחד אם כן מוכח מזה שמותר לו ללמוד תורה וי"ל מזה אין ראיי' שטעם של ג' פסוקים כיון שעבד איננו ממנין הקרואים בספר תורה שאינו עולה לא למנין שבעה ולא למנין שלשה א"כ בקראו ג' פסוקים שבשלשה פסוקים אם יקרא העולה לתורה די ועולה למנין הקרואים מזה מוכח שהוא משוחרר כיון שעולה למנין הקרואים וקרא בפני רבו ורבו אינו מוחה בידו, אבל בקורא רק פסוק אחד באמת עושה איסור אבל אינו מוכח שכבר שיחררו רבו או שמפקירו בזה, ויש להביא ראיי' מגמ' מגילה דף ט"ז ע"א שמרדכי אמר להמן בזמן שבהמ"ק קיים, אדם מתנדב מנחה ומקריב מלא קמצו ומתכפר לו האיך רשאי למרדכי לומר להמן הלכה זו, אלא בוודאי שמשום שהי' המן עבד כנעני שחייב במצות כדאי' שם בגמ' דף פ"ג שמרדכי בא בפרזבולו וקרי לי' עבדי דמזדבן בטלמי וגם אמר לו עבד שקנה נכסים עבד למי נכסים למי

ג) לענ"ד לרמב"ן פ' וישלח דבן נח מצוה על הדינין היינו שיעשו ביניהם חוקים ודינים להנהגת ישוב העולם א"כ כיון שתקנו בדיניהם שלא לישבע על שקר, חייב עליו וישראל המכשילו עובר בלפני עור, והגם שישראל פטור משבועת האונסים ומבטלו בלבו, מ"מ כיון שבדיניהם תקנו שעל כל מיני שבועה חייב ואסור להכשילו ואפילו לרמב"ם שסובר שדוקא לדון בשבע המצות לזה צריכין למנות דיינים מ"מ י"ל הוא לתא דברכת השם ועל כל זה צריך לעיין עוד

סימן כ"ח שאלה האיך יש לנהוג להניח ערבה והדס באגודת לולב

תשובה הנה המג"א סי' תרנ"א סק"ד מביא בשם האר"י לקשור הדס וערבה אחת מימין, והדס וערבה אחת משמאל והדס אחת באמצע, ובשם של"ה בשם המט"מ מביא להניח ג' הדסים מימין ושני ערבות משמאל והנה העמא דבר נוהגין כמו שהובא בשם של"ה ז"ל, ובל"ס נהגו כן ע"פ גדולי עולם שהנהיגו כן ויסודתם בהררי קודש וכן הראה לו שאי' בתקוני זוהר תיקוני שבעין דפוס מנטובה דף קל"ג ע"א בד"ה פתח ואמר זאת קומתך, ה' אנפין אינון תרין מהאי סטרא ותלת מהאי סטרא ועלייהו אתמר וענף עץ עבות וערבי נחל ענף (ערבה) שמאלא, עבות לימינא, עץ באמצעיתא ערבי נחל תרין עבות ג' עכ"ל וכן רבים מהמדקדקים נהגו שיהא דוקא האתרוג ירוק כעשבי השדה, רק שיתחיל קצת להוריק כדאי' במג"א סי' תרמ"ח סק"ג ומביאין ראיי' מהתקונים שיהא אתרוג ירוק, וסמך לדבר אסתר ירקרקות היתה, ובאמת מימות עולם הדרו כל החכמים והגאונים והצדיקים שיהא האתרוג כולו במראה האתרוג בשלימותו שהוא כמראה השעוה (געלב) ובאמת אתרוג כזה הדור הוא לפני קונו ואין לזוז ממנה וכעת מצאתי שכן אי' בתקוני זוהר דף קל"ג ע"א ד"ה צייר וז"ל להוי ירוק כשבעה מיני דהבא ואתרוג איהו ירוקא ואסתר מתמן הוות ירקרקות עכ"ל מפורש שתהא ירוק אבל לא כעשבי השדה אלא כזהב וכן מצינו שירוק כלל שני מראות גבי ריאה דתנינן ירוק וחד פירושא כעשבי השדה (גרין) ולחד פירושא כמראה השעוה והזהב וחלמון ביצה (געלב) כידוע, אבל במגילה דף י"ג אי' ר"י בן קרחה אומר אסתר ירקרקות היתה אלא שחוט של חסד משוך עליה ופירש"י וז"ל כהדסה זו, והנה הדס יש לו מראה גרין, כעשבי השדה, ויש ליישב דהדסים אם מונחין זמן רב מתחילין קצת להוריק כמראה געלב, כן יש ליישב זה כדי שלא יסתר עם משמעות לשון הזוהר

סימן כ"ט שאלה במקום שבעלי מקובלים חולקים על מה שנמצא בפוסקים אם רשאי לנהוג כבעלי מקובלים

תשובה דבר זה הובא במג"א ס"י וי"ו בשם הרדב"ז שבמקום שבעלי מקובלים חולקין צריכין לנהוג כדברי הפוסקים ע"פ נגלה, ואי' ביו"ד סי' ס"ה