התעוררות תשובה חלק ב מח

זה בשינוי לשון, ויש לפרש פירושים שונים לפי לשונם ויען כי דבר זה נובע מרבינו יואל וכולם מביאים אותו בשמו על כן נראה משמעות לשונו, ומה שמשמע ממנו וז"ל הא"ז סי' תל"ד תנן נמרטו כנפיה כשירה ור' יודא אמר אם נטל הנוצה פסולה פירש רבינו שלמה כנפיים היינו נוצה גדולה שעל כל גופה, ונוצה היא הדקה וסמוכה לבשר שאין להם קנים מכאן אסר ר' יואל בהר"י הלוי ז"ל כל עופות משום שרץ כל זמן שלא נגדלו עליהם הנוצה הגדולה שעל כל גופה וכו' ומביא ראיי' מהירושלמי מהא דתניא דגוזלים שלא העלו כנפים אסורים משום שקץ וגו' הלכך כל העופות שלא העלו כנפים היינו שלא גדלה עליהם הנוצה הגדולה אסורים משום שקץ עכ"ל, והנה מדברי רש"י נראה בעליל שהנוצות שהם על כל הגוף, שיש להם קנים זה נקרא כנף, והדקה (הנקראים בל"א פלוימען) שאין להם קנים הם הנקראים נוצה, וצ"ל לדבריו מה שמסיים עופות שלא העלו כנפים היינו שלא גדלה עליהם הנוצה הגדולה וכן מורה פשטות הלשון וכן מובן מלשונו במס' ביצה סי' של"ב אבל העולם מתרגמינן (בל"א פליעגעל) היינו הכנפים במה שפורחים בו העופות ולדבריהם צריכין לפרש היינו הנוצה שעל כל גופה כי הכנף יש לה ג' אברים ושוכבין זה על זה רק אם העוף מעופף נפרדו זה מזה, והאבר הג' כאשר מונחין זה על זה מתחיל ראש האבר הזה במקום שהתחיל ראש האבר המחובר לגוף ומאבר הג' הזה יוצאין נוצות גדולות מאוד ויש להם קנים ארוכים ומונחים על כל הגוף עד הרגלים וכזה יש לפרש בדבריו כמו שהובא בהג"א אות ו' וז"ל וכגון שנולד עם הכנפיים דהיינו נוצה גדולה שעל גופה שיש לה כנף וגו' ובאמת מצינו בלשון אבותינו שמה שקורין בל"א פליעגעל נקרא בלה"ק גף כמבואר הרבה פעמים בסי' נ"ג אבל מצינו ג"כ שנקרא כנף כמבואר שם ס"ה והעיקר נראה כפירוש הראשון שכתבתי

סימן כ"ז נלענ"ד גוי שגזל הגם שהשיב את הגזילה מ"מ חייב מיתה על הגזל כי והשיב את הגזילה נאמר לישראל ומנתק בהשבה הלאו דלא תגזול אבל גוי כיון שגזל מיד חייב מיתה ואינו מנתק בהשבה, ויש סברא לומר כיון דחיוב מיתה וגזילה באין בבת אחת פטור מתשלומין דקים לי' בדרבא מיני' זה אינו דהא ילפינן זה מקרא וזה נאמר לישראל דוקא ולא לבני נח ואע"פ שחייב מיתה מ"מ מחוייב להחזיר הגזילה כעין שגזל ואם שקעו בבירה צריך לקעקע הבירה דתקנת מריש תקנו חז"ל לישראל דמחוייבים לשמוע מה"ת תקנת חכמים אבל הגויים אינם מחוייבים לשמוע לחכמים ואולי תקנו חכמז"ל על ישראל שיקבלו אפילו מגוי גם כן רק דמי הגזילה אבל לפי הטעם משום תקנת השבים וחששו חז"ל לתקנת שבים ישראל ולא לגוים ובל"ס דתשובה אינו מועלת על ז' מצות לפטרם ממיתה בידי אדם אבל כמו בב"ד של ישראל שתשובה אינו מועיל מעונש ב"ד יש לספק אם מועיל תשובה להם לפטרם מדיני שמים כי מצות תשובה לא נאמרה בתורה רק לישראל אבל מצינו כמה פעמים ממדרשי חז"ל שהקב"ה האריך אפו אולי יחזרו בתשובה כמו שמצינו בדור המבול וכדומה ואולי זה הי' ספק של מלך נינוה ושריו כדכ' "מי יודע" ישוב ונחם האלוקים על הרעה ובאמת הועיל להם התשובה שניחם ה' על הרעה, והנה אם נתגייר פטור גם מדיני אדם על כל מה שעבר בגיותו כדאיתא ברמב"ם פ' יו"ד, ויש להביא ראי' שבגוי לא שייך תקנת מריש מדאחז"ל (תענית רפ"ג) ומן החמס אשר בכפיהם אפילו גזל מריש ושקעו בבנין קעקע כל הבנין והחזירו, אבל י"ל שמשם אין ראיי' שדבר זה הי' בין אנשי נינוה ביניהם מה שגזלו זה מזה אבל בגזל גוי מישראל בזה יש לעיין, אם וותרו חכמים גם נגדו שיקבל ישראל ממנו רק דמי עצים, וכפי דאי' במדרש שאחר רבות בשנים נחרבה נינוה באמת אלא שהקב"ה האריך אפו להם עד אחר זמן אינו מוכח שתשובה מועיל להם לגמרי ובל"ס מסתבר כיון שהחזירו לכל אחד ואחד הגזילה וכיון שקב"ה טוב ומטיב לכל העולם כולו ומקבל תשובתם כי חנון ורחום הוא וגם בשבע מצות יש חטא ג"כ בין אדם למקום יש להם לקיים אותם בבחינה שהקב"ה צוה עליהם ולא מפני שהשכל אנושי מחייב בזה כדאיתא ברמב"ם ה' מלכים פ"ח הלכה י"א וילפינן דבר זה בב"ק ס"פ החובל במתניתין שצריך גם כן לפייסו הגם שהחזיר לו, הגזל והגנבה כיון שהי' צריך אברהם אבינו להתפלל בעד אבימלך כדאיתא שם בגמרא מוכח שיש חטא גם בין אדם למקום כי אברהם ואבימלך היו קודם מתן תורה ודין בן נח יש להם ומשם אנו למדין דבר זה.