התעוררות תשובה חלק ב מז

מחלק אבל לר"י שם דסבר ידיעות ספק אין מחלק לא צריכין לסברא הלזו והקושיא הוא אליבא דר' יוחנן ורק לר"ל י"ל דלא מכפר יוכ"פ על ח"ש כיון דמותר לכתחילה מה"ת האיך שייך לומר דמכפר במה שמותר לכתחלה ושם קאי הברייתא על קרבן מעילה אדאורייתא

ומ"ש הראיי' מרמב"ם מהל' מלכים, זה לא דמי דהתם בשעת ירידה למצרים אין שום אסור עד שיעלה במחשבתו שרוצה להשתקע משא"כ בלש עיסה אפילו אם אחר לישה אין מחשב כלום, כיון שנתחמץ מאליו יש לומר לחייב ומשבועות דף י"ב מדברי התוס' אין ראיי' כלל דהתם בתחלת עשייתו הי' לכה"פ קצת איסור

סימן כ"ה יש להקשות לפ"מ דסבר הרמב"ם כל היכא דניקב טריפה ה"ה ניטל וחסר טריפה וקשה לפ"ז למה טריפה בחסר המרה, הא איתא בגמ' חולין דף מ"ג ע"א דהיתר דעינינותא דוורדא משום דכל הנך חיוא ברייתא הכא אית להו וחיוא פירושו חי' וצריכין לומר דבהמה בכלל חי' בענין זה וטבע אחד להם, והתוספות שם והרא"ש שם גרסו עיזא ברייתא ועז הוא מין בהמה ואעפ"כ נקטו הפוסקים בסתמא ולא חלקו בין בהמה לחי', א"כ כיון דצבי אין לו מרה למה פסול בבהמה בחסר המרה הלא טבע אחד להם, ורמב"ם גופה וגם בשו"ע פסקינן דחסר המרה טריפה ומתירין ביתרת דעונכיתא, ונלענ"ד ליישב כיון דרוב עיזא ורוב חיוא ברייתא אין להם עינוניתא כמו שאר בהמות מזה ע"כ רואים שלכולם טבע אחד להם אבל יען שרואים שרבים מהם יש להם עינינותא וחיים ופרים ורבים ע"כ היינו רבותייהו ומותר אבל הצבי והאיל אין לשום אחד מהם מרה, והשאר בהמות לכולם יש מרה וא"כ אנו רואים שטבעם משונה היינו טבע הצבי משונה לגמרי מכל וכל משאר בהמות שהצביים בשום פעם אין להם מרה, ושאר בהמות יש לכולם מרה א"כ אינם יכולים לדון זה מזה

מובא בהג"מ דנאמר לריצב"א שהחיות יש להם לכולם ב' עינוניתא דוורדא, והובא בש"ג בשם הרז"ה שהועד לפניו שבופ"ל יש לו שנים וכל זה נראה אי גרסינן כל הני חיוא ברייתא וזה קאי על החיות, ולפ"ז יש לחלק בין בהמה לחי', אבל לפי הגרסא כל הני עיזי דהוא בהמה אין לחלק בין בהמה לחי' וי"ל דרש"י מודה באמת בחי' דכשירה דדרכן להיות שנים להקל וצ"ע. ועוד אי הגרסא חיוי י"ל דה"ה בהמה דבהמה בכלל חי' הוא כידוע, אבל אי גרסינן עיזי י"ל דוקא עיזים ולא גבי שאר בהמות

ב) על מה שאי' בספר ה"ת סי' כ"ח ראיי' מרמב"ם דכבד נפוחה פסולה ורב אחד נ"י השיב לי שלפי דעתו שבה"ג שכתב כבדא עביא פסולה אם בדקינן בריאה והיא לבנה, חולק על הרמב"ם ע"כ, ולענ"ד הדבר כך הוא הרמב"ם מסביר מסברתו דנפשי' למה ריאה נפוחה פסולה וכתב שהספק התוספות כמו חסר כמו שאחז"ל יתר כנטול דמי אפילו אם הריאה הנפוחה בריאה וחזקה אעפ"כ טריפה, כמו בהמה שיש לה רגל יתירה הגם שחזקה ובריאה היא הרגל פסולה משום יתר וכנטול דמי, והנה לפי סברת הרמב"ם ה"ה כל אבר הנפוח כניטל דמי דמה חילוק בין ריאה לשאר איברים כל היכא דנטל פסולה (ולשון הרמב"ם נפוחה כחריות של דקל איננו משמע כפירושו של לבושי שרד) אבל בה"ג לפ"מ שהביא הב"ח בשם או"ה בשם הפרדס שפירושו של עביא שהכבד היא נפוחה ועבה ונרקב שיש לעיין בריאה אם לבנה היא כצמר גפן טריפה, ואם אדומה היא הדר בריא וכשירה עכ"ל נראה שכוונתו שהוא כבשר שרופא גרדו והוה כחסר וניטל רק אם אדומה היא הדרא בריא ואין זה שייכות כלל לענין מה שמיירי הרמב"ם, רק רי"ו ור"ן חולקים דבשר שרופא גרדו פשיטא שהיא כניטל ופסולה ומ"ל להוסיף סברא שהוא תלוי' בריאה אם הוא לבן או אדומה, ואולי הבה"ג מדנפשי' סבר וידע אם נפוחה הכבד, ומראה לבן כצמר גפן בריאה זו אין יכולה לחיות וטריפה גם מטעם דאינה, יכולה לחיות כשיטת הגאונים בנטל לחי התחתון אם אין יכולין להלעיטי שהיא טריפה ואם יכולין להלעיט כשירה

סימן כ"ו נ"ל לבאר מה דאיתא בש"ך סי' ט"ו סק"ב מהג"א בשם או"ז דאין לאכול עוף עד שיגדלו לה כנפים דהיינו מצה הגדולה שעל גופה שיש לה קנים, וכל עופות שאין לה כנפים אסר ר' יואל משום שקץ בה, והנה הפוסקים מביאים דבר