התעוררות תשובה חלק ב מו

אינו נראה כמוסיף כיון שהפסיק יום אחד לא שייך בו עוד נראה כמוסיף ומותר ביום בכל גוונא לאכול בסוכה אבל לפי סברת הרא"ש שהטעם שמותר משום סוכתו עריבה עליו אבל בלא"ה הי' אסור כדי שלא יאמרו שבאמת שביעי הוא ויזלזלו ביו"ט עצמה א"כ אם איננו עריבה עליו גם ביום הי' אסור לכן יש סברא להקל קצת

ב) על מה שאי' שם בהתעוררות סי' רי"ד דכיון דבקדשים מצוה לאכול כדרך שגדולים אוכלים א"כ ה"ה גבי פסח שנאכל צלי אש שצריך לאכול כדרך שגדולים אוכלים ולא שלא כדרך הנאתן ולפ"ז מצה דאיתקש לפסח ואין היקש למחצה ג"כ צריך לאכול כדרך שגדולים אוכלים ואינו יוצא שלא כדרך הנאתן, וע"ז כתב הרבני המופלג החריף ובקי מו"ה עקיבא נ"י לפלפל ממה שכ' תוספות בבכורות דף כ"ז ע"א ד"ה ואתי, דלא שייך למשחה רק לגבי בשר, וא"כ באכילת מצה שהוא לחם לא שייך המצוה לאכול כדרך שגדולים אוכלים

תשובה לענ"ד הענין הוא כך דזה גופה בעי טעמא אם במתנות כהונה שאינם טובלים ומותר לזרים, שייך למשחה ומכש"כ גבי תרומה שנקראת קודש והכהן האוכלו נקרא עובד עבודה כדאי' פסחים דף ע"ג ע"א וזר האוכלו חייב מכש"כ דשייך בי' למשחה, רק הטעם שרק בשר דוקא שבעצמותו הוא רק מאכל שרים ונכבדים ומלכים (כדאי' בפ' כיסוי הדם שלמדה תורה ד"א שלא לאכול בשר משבת לשבת) בזה שייך אכילה דרך גדולה שיאכל כפי מה שחביב בעיניו לאכול אבל בתרומת דגן תירוש ויצהר שהוא סתם מאכל כל אדם הפשוטים אין בזה ענין גדולה אפילו אם אכלו באופן היותר חביב לו וכן דרך סתם בני אדם לאכלם בכל מיני אכילה, אבל מצד עצמו פשיטא דשייך בי' למשחה ומובן מאליו שצריך לאכלו לכה"פ כדרך כל בני אדם, אבל אם אכלו שלא כדרך הנאה שהוא גרוע מסתם אכילת בני אדם, פשיטא דאסור ואדרבה הוא מבזה מצות אכילה זו שמצותו לאכול לתיאבון כדי לחבב המצוה והוא מבזה אותה, אכלו שלא כדרך הנאתן ביזוי מצוה הוא איסור דאורייתא כדאיתא בשבת דף כ"ד דילפינן אותו מכיסוי הדם מושפך דבמה ששפך יכסה כדי שלא יהא מצות בזויות עליו ועושה באכילה זו עבירה ולא יצא דאין עבירה מצוה כדאיתא בירושלמי הובא במ"מ וז"ל ואין עבירה מצוה והוא גרוע יותר מן מצוה הבאה בעבירה

והנה יש להביא קצת ראיי' דאכילת למשחה מעכב אפילו בדיעבד מגמ' בכורות שם דף כ"ז ע"א דגזרו חז"ל שאסור ליתן לזובח דינר כדי שיתן לבן בתו כהן המתנות דלמא אתי למיתחל ויאכלום שלא כדרך למשחה כדאיתא ברש"י שם וכיון שגזרו חז"ל אודות זה בדבר שבדיעבד אינו מעכב לא שייך למגזור בי' אודות זה אבל יש לדחות דחכמים חששו בדבר זה משום חשש קרובה שיעבור על למשחה ומחסר מצוה של למשחה והוה כמו שהוא בכל קדשים שאמרינן יצא אלא שחיסר מצוה משא"כ בפסח דהקפידה התורה בפירוש צלי אש על מצות ומרורים שהוא דרך גדולה אפילו בדיעבד לא יצא כמו שאינו יוצא אם לא הוי צלי אש הגם שעיקר הקרבן פסח יצא אפילו אם לא אכל כלל הפסח כיון שנזרק הדם כהוגן בכל זאת אם חשב בשעת שחיטה ע"מ לאכלו שלא צלי אש בטל מצוה זו של צלי אש והוה כמו שחטו שלא למנוי' שאיננו יצא בקרבן פסח זה כדאי' פסחים דף ס"א ע"א וצריך לעיין בדבר זה

ומ"ש הראיי' מבלע מצה יצא הגם שלא נהנה ממנו כ"כ זה אינו דבפת דרך אכילת בני אדם למהר באכילתם ולבלוע כזית רק לאכילה שלא כדרך הנאתן כגון שנתן בו דבר מר וכדומה לא יצא כאשר כתבני למעלה בסי' כ"ה אות ד' שהובא שם בהתעוררות

ג) הקושיא על רבי דיוכ"פ מכפר בלי תשובה ומתני' דיומא כרבי אתיא כדמוקים כן בגמרא כריתות דף י"ח האיך מתרץ דמתניתין דקאמר אסור מיירי בחצי שיעור שאסור מן התורה לר"י התירוץ דמתני' מוקי ר' יוחנן גופא כרבנן ולדידהו אין מכפר בלי תשובה ושייך חזי לאצטרופי ויש ליישב עוד דפירוש חזי לאצטרופי היינו שיצרף עוד ח"ש לח"ש זה ויאכלם בבת אחת וא"כ מתורץ הקושיא דאין איסורו של ח"ש משום שיאכל עוד ח"ש בכדי אכילת פרס ויהא חייב עליה אלא הטעם שע"כ יש בח"ש איסור משום שכשישלים עליו שעור שלם והאוכל בבת אחת הרי חייב עליה, ומ"ש לתרץ דגזרו במקדש גם לר"ל באכילת ח"ש אטו שעור שלם כמו שגזרו גבי חלות יעויין בפנים שתירץ כמו זה בקיצור

ומ"ש לתמוה מגמ' כריתות דלחצי שעור לא מכפר יוכ"פ ובאמת הוא נגד סברא חיצונה רק הגמ' הוכרח לומר כן כי היכא דלא תיקשי מברייתא אליבא דר"ל, דסבר ר"ל ידיעות ספק