התעוררות תשובה חלק ב מה

גדול מן האחים האחרונים כדפסקינן בשו"ע אהע"ז ואעפ"כ אין לו קדימה לענין ירושה מפני שהוא החולץ מגיע לו ולא מפני שהוא גדול מאחיו יעוי"ש

מה שאי' ברמב"ם הל' יוכ"פ פ"א הל' ג' שאם מת הכהן הגדול ממנים כהן שעבר, נלענ"ד דוקא אם אין בנו של כה"ג ממלא מקום אביו ביראת שמים, אבל אם בנו ממלא, בנו של כהן גדול קודם אפילו מת הכה"ג בשעת שירות שני וכן הוא לענין מלך, דהרמב"ם כולל שניהם יחד המלך והכהן הגדול בהל' בית הבחירה פ"ד הל' כ' דאם לא כן כל כי האי הי' לו לרמב"ם לפרש בהלכות מלכים אצל כהן גדול וצע"ק מ"מ נלמוד מדברי הרמב"ם ששררות שאין לו יורשים ובחייו היה לו אחד, שלפעמים היה עוסק בשרורותו תחתיו שראוי לו אח"כ שררתו, שכמו שממנים תחת הכה"ג כהן שעבר

סימן כ"ה

מ"ש בספר התעוררות תשובה סי' י"ח בענין שינה בליל שמיני עצרת בסוכה, יש להוסיף עליו, הראב"י הובא בהג"א סוכה פ"ד אות וי"ו וז"ל וכיון דאיכא היכירא בכל שבעה לא מיחזי כמוסיף אבל לישן בסוכה אסור משום דמחזי כמוסיף ע"כ כן הובא בב"י סי' תרס"ח בשם המרדכי בשם הראבי' וכתב עליו הב"י וז"ל ואינו נראה כן דעת הפוסקים שסתמו ולא חלקו בכך, ובאמת ברשב"א ר"ה דף ט"ז אי' בפירוש וז"ל בד"ה למה תוקעין, ותדע דהא שמיני של סוכה בזה"ז מצוה דדבריהם ואוכלין "וישינין" בה למצוה ואע"פ דבקיאין השתא בקביעי דירחא עכ"ל לענ"ד מסתימת הפוסקים אין ראיי' שחולקין על ראביי' דהם סברו כאשר הוא עיקר להלכתא שבכל פעם שהוא נכנס לסוכה צריך לברך בין לאכול בין לטייל בין לישן א"כ כיון דמברכינן גם על שינה כל שבעה יש היכר אם אינו מברך על שינה, אבל עכשיו שנהגו כל העולם כר"ת שאין מברכין רק על אכילה ופוטר כל הדברים ואפילו השינה שהוא חמורה מאכילה ששינת ארעי גם כן חייב בסוכה, כדמובא בטור סי' תרל"ט וכתב המרדכי וכן עמא דבר וכן פשוט המנהג ונפסק הלכה בשו"ע שם, א"כ שפיר לשיטת ר"ת והמנהג כוותי', לפ"ז יפה כתב הראבי' שאין ישינין כיון שליכא היכירא במה שאין מברך על השינה לדידן דאין נוהגין לברך על השינה כל שבעה, והנה הרא"ש כתב הובא בב"י שם וכן כתב הרי"ף שאין מברכין על הסוכה בשמיני משום דמיחזי כתרתי דסתרי ומשום ספיקא עבדינן תרווייהו לחומרא ויתבינן בה ולא מברכינן ונוהגין בה מנהג יו"ט, וברשב"א סוכה דף מ"ז ע"א בד"ה איכא דאמרי ברותא וגו', מבאר יפה דהא כל טעמא דמברכינן ביו"ט שני הוא כי היכי דלא לזלזולי כדאי' בפ' במה מדליקין אוכל עיקר יו"ט שני הוא משום לתא דיו"ט ראשון כדאי' בביצה דף ד' ע"א דהאידנא דבקיאין בקביעא דירחא ועבדינן תרי יומא דלמא אתי לקלקולי וכיון דכל עיקר תכלית הברכה דלא לזלזולי בי' אם ע"י ברכה גופה יבא לידי זלזול יו"ט ובפרט יו"ט של תורה פשיטא דאין מברכין עליה עכ"ל, ומסיים הרא"ש שם והא דלא נטלינן בשמיני בלא ברכה משום דמוקצה לטלטל ומנכרא מלתא שנוהג בה מנהג חול, אבל סוכה שפעמים סוכתו עריבה עליו אוכל בה אפילו יו"ט האחרון וכתב על זה הד"מ שם אות ב' דלפ"ז מודים בשינה דאסור לישן דאין דרך לישן בסוכה עכ"ל היינו דאין שינת סוכה בימים אלו עריבה על האדם ואסור לדידהו כדי שלא יבא לזלזל ביו"ט ראשון של שמיני עצרת שהוא מן התורה ע"י שישן בסוכה בשמיני לומר דלאו יו"ט קודש הוא רק חוה"מ עדיין וראיתי לגאון (קרבן נתנאל סוכה פ"ד אות ל"ד) שכתב לפ"ז אם באותו יום יש צינה או רוחות אינו ראוי לאכול ביום שמיני בסוכה, כוונתו אע"פ דאינו מצטער ממנו כיון שאיננו עריבה עליו ע"י הרוח והצינה הוה כמו שינה, ואולי שראו מן הגדולים שהקלו בעת צינה או ריח בשמיני, ולמדו מהם המון עם להקל גם בלא צינה מרוחות. והנה יש להחמיר בזה דבשלמא בשינה יש עוד סברת הראבי"ה כיון דאין מברכין בשינה לאו היכרא הוא ונראה כמוסיף על שבעה ימים ובפרט במדינתינו שרבים מקילים בכל סוכות בשינה בסוכה משום שהוא מצטער מפני הצנה כדאי' ברמ"א סי' תרל"ט לכן אין להקל שלא לאכול ביום שמיני או בליל ח' בעת קור או רוח חוץ אם הרוח או הקור כ"כ שגם בשבעת הימים פטור. ועוד לראבי"ה הטעם משום דנראה כמוסיף לא שייך אלא בליל ח' אבל לא ביום ח' כדהובא בהג"ה סי' תרס"ו ובמג"א סי' תרס"ה ס"ק ב' שאם מפסיק לילה אחת שוב