התעוררות תשובה חלק ב מד

בשנים אז הירושה שייך לגדול ממנו, ולטעם השני תליא אם כונת הקרא במה שמרבינן אחיו הגדול, מיירא דוקא הגדול שבכולם או הגדול ממנו ובשו"ת שבו"י חו"מ סי' ע"ה מסיק דדוקא הגדול שבכולם חייב לכבד. אבל בשם האר"י הובא כל שגדול ממנו אפילו איננו גדול שבכולם חייב לכבדו, ומלשון הרמב"ם אין הכרע ופשיטא לפ"מ שהסברנו ששייך לגדול ממנו אם גם אינו בכור, או שייך דוקא לגדול שבכולם, הגם שגם הוא אינו בכור כיון ששייך לבן הגדול מה"ת, אם כן אפילו הגדול איננו ממלא מקומו של אביו בחכמה רק ביראה, והקטן ממלא מקומו בחכמה וביראה, אז הגדול קודם דהא ילפינן דבר זה מנדב ואביהו דאלו היו בנים לנדב ואביהו בניהם היו זוכים לשררות אבותיהם, אע"פ שאלעזר ואיתמר היו בל"ס גדולים מהם, וכדהובא בפ"מ שם, וממעשה דרבי אין ראיי' די"ל דלמא הי' גמליאל ממלא מקום אבותיו ביראה יותר משמעון אחיו שהיה רק חכם יותר ממנו, מ"מ אשמעינן דיראה קודמת לחכמה, או שניהם שוין, וכיון דגמליאל היה הגדול שייך לו הנשיאות

והנה אם לא היו לו בנים רק נשארו לו משני אחיו שני בנים אשר אינם אחים, וזה הקטן בשנים אין חייב לכבדו להגדול בשנים ממנו, כיון שאינו אחיו הגדול, א"כ שניהם שווין לזכות בגדולה, אבל י"ל כיון שדומה לנחלה א"כ חוזרת הירושה לקבר אביהם, והבן זוכה ויורש מאביו שהיה גדול בשנים מאחי אביו הנפטר ואלו היו בחיים יורש הוא אחיו המלך, וממילא יורש בנו תחתיו גדולתו, והיינו אם בא לו זה בתורת ירושה, אבל אם הגיע לאח הגדול, מצד שאחיו הקטן צריך לכבדו כאשר כתבנו למעלה, מובן מאליו כיון שאינו ירושה אינו מנחיל את כבודו בתורת ירושת אחיו הגדול אשר היה מגיע לו בחיים

וראה זה לשון הרמב"ם שם הל' ז' וז"ל היה ממלא ביראה אע"פ שאינו ממלא בחכמה מעמידין אותו במקום אביו "ומלמדין אותו" משמע שצריכין ללמד אותו החכמה, לפ"ז אם איננו ראוי ללמדו אין מקימין אותו. והדבר צריך תלמוד. והנה בכהן גדול י"ל שמלמדין אותו מעשי העבודה, אבל במלך שמיירי בו הרמב"ם משמע באמת החכמה, והוא חכמת התורה, הנה הכלל כל השררות בישראל יורשין בניהן אחריהן, ויש לספק באותן שררות שמשלמין שכר בעדם כגון שררות רב הממונה על הצבור אם יכולין הציבור לומר השררה שאתה יורש מה"ת באמת לך הוא כי לך נאה אבל אין אנו רוצים ליתן לך שכר כמו לאביך והנה י"ל דאין ללמוד דבר זה ממלך שלוקח בעל כרחו המס ומעשר מכל דלמלך זכתה התורה זה ההכנסה מהעם כדאי' בגמ' סנהדרין דף כ' ע"ב כל מה שכתובה בפ' המלך התורה זכתה לו, ושאר המנויין לא זכתה להם התורה שכר, וי"ל אם הוא רב על הצבור כיון שהשררה לו וחייבים ישראל לפרנס את חכמיהם ודייניהם כדאיתא בחו"מ סימן ט' סעיף ג' ולא יהא הרב גרוע משאר חכמיהם ממילא צריכין ליתן פרנסתו

ויש לעיין לפ"מ שכתב הרמב"ם שהמינוי שייך לאחיו הגדול ממנו אם האב בחיו רוצה ליתן שררותו לבנו הקטן אם רשאי, והנה מהאי קרא את המלוכה נתן ליהורם כי הוא הבכור, נראה בעליל, דבחייו יוכל ליתן למי שירצה, מ"מ אין ראייה משם אם גם לא הגיע לו המלוכה מצד הבכורה, רק כיון שהתורה הקדימו הבכור לנחלה פי שנים או אח הגדול בכבוד גם הוא יישר בעיניו להמליכו כי לקח ראייה מה"ת שראוי להמליכו הבכור ולהקדימו או לא הגדול בדבר זה, אבל אם ירצה ליתן לבנו הקטן יש לו רשות לעשות כרצונו כי אין בזה דין בכורה כי לא מצינו שהבכור נוטל בזה פי שנים, או שגדולת אביו לו מצד בכורה או מצד אח הגדול ויש להביא ראיי' מדוד המלך שהמליך שלמה הגם שהיו אחים גדולים ממנו כדכתיב שמואל ב' סי' ה' פ' י"ד ויש לומר שע"פ הדבור שאני כדאי' ברד"ק שם סי' י"ב פ' כ"ד בשם חכמז"ל כי הבטיח דוד לבת שבע ששלמה ימלוך אחריו כי כן שלח לו הקב"ה ע"פ נביא

אכל יש להביא ראיי' כיון שהרמב"ם קורא אותו נחלה וירושה כמו שיש לאב רשות לומר פלוני בני יירש הכל ופלוני בני לא יירש כלום דבריו קיימין כדאי' בחו"מ סי' רפ"א ס"ג וה"ה בזה יש כח לאב לעשות כן ומכש"כ אם אמר שנותן שררותו לו בתורת מתנה שאפילו חלק נכסיו בלשון מתנה לבניו ונתן לבכור רק חלק פשוט דבריו קיימין כדאי' שם ס"ז ממילא דבריו קיימין גם בזה לטוב וכן בחליצה אם לא חלץ הגדול שבכולם חולצו תמיד כל אחד לפי שהוא