התעוררות תשובה חלק ב לט

בכזית והוה מה שאוכל יותר רשות ולא אתי מצה דרשות ומבטל למצוה כי הכל טעם אחד, מביא ראיי' מתוס' זבחים דף ע"ח ע"א דמפרשי ונגרע טעם כזית מצה ע"י מרור שהוא חריף ובאמת אם אוכל הרבה שנשאר טעם כזית שרי יעויי"ש, יש לפקפק על זה כיון דמרורו מבטל טעם המצה צריך לאכול מצה כ"כ הרבה שלא יבוטל טעם מצה מטעם מרור א"כ הכל יחד אינו נחשב אלא לכזית כיון דאם אוכל פחות מתבטל טעם המצה מטעם המרור לכן אם אוכל כ"כ שמרגיש טעם מצה שבכזית יוצא א"כ אין ראיי' מתוס' שסתם מצה מותר לאכול יותר מכזית. ד) עוד שם בהתעורות בסי' קפ"ז שגג ותקע בר"ה שחל להיות בשבת אם עשה בזה מצוה, יש להביא ראיי' גמורה מתוס' שבת דף כ"ה ע"ב סוף ד"ה סדין בציצית, דפסק ר"ת שסדין בציצית מן התורה חייב בציצית רק אסור משום גזירה דכסות לילה והמברך עליו מברך ברכה לבטלה, נראה להדיא שלא עשה בזה שום מצוה כיון שברכתו לבטלה וכדאי' ברשב"א ר"ה דף י"ח ע"ב שאם תקע בשבת שחל להיות ר"ה עובר משום לא תסור, הגם שיש לחלק קצת דאין ראי' מדברי ר"ת כיון דלברכה מדרבנן פשיטא שהוא לבטלה אם בירך על הדבר שהמה אסרו לעשותו מ"מ אבל. להלכה אמת הוא שעשה איסור ולא מצוה. ה) עוד שם בסי' נ"ד שהעלה שם שאם לא בירך זמן כל שמונת הלילות של חנוכה מברך בשמיני ביום כשיזכור, עומד נגד זה מ"ש המג"א בסי' תרע"ו סק"ב דאם יצא לדרך בלילה ראשונה אם הדליקו עליו בתוך ביתו אם מדליק בעצמו בליל שני אינו מברך שהחיינו ע"כ והנה אם השחיינו קאי על מצות הדלקה עצמה או אם רואה נר חנוכה כיון שלא הדליקו עליו בתוך ביתו ולא ידליק עוד באותו לילה שמברך על הראיי' כתקנת חכמים כי מצוה לראות הנרות ודוקא על המצוה תקנו חכמים לברך שהחיינו וכיון שיצא בליל א' בגוף המצוה במה שהדליקו עליו בביתו שוב לא יכול לברך שהחיינו על הדלקה בליל שני' וא"ש שיטת המג"א אבל אם ברכת שהחיינו קאי על יו"ט גופה שהוא יו"ט מדרבנן כיון שלא עמד בשעת הברכה בליל ראשון ולא שמע הברכה א"כ לא יצא בברכת שהחיינו על יו"ט וממילא הי' צריך לברך אח"כ שהחיינו מוכח מדברי המג"א שאינו מברך על היו"ט וה"ה בפורים אם אין לו מגלה אינו מברך שהחיינו על היו"ט על זה יש להשיב לפי שיטת הפוסקים עיין או"ח סימן תרמ"ז ס"ק ב' ובסימן תרס"ב ס"ס א' ובפרמ"ג שם ובפרמ"ג סימן תר"ב. דאם בירך על הסוכה שהחיינו (כגון עושה סוכה לעצמו) ונפטר עי"ז ברכת שהחיינו דיו"ט כיון דהסוכה מחמת החג אתי. כן י"ל כיון דיצא בברכת שהחיינו במה שברכו בהדלקה בביתו גם אודותיו אע"פ שלא שמע הברכה ולא יכול לברך שהחיינו כאשר ידליק בליל שניה בעצמו ה"ה דנפטר ברכת שהחיינו זה על יו"ט גופא של דבריהם חנוכה. ו) ועוד שם דף פ"ה ע"ב וז"ל ותמה לי רבינו המחבר וכו' כך צריך להיות כתוב שם הטו"ז מעורר שהוא מלתא דתמי' שהאשכנזים נוהגים כרמב"ם והספרדים כשיטת התוספות, ובאמת הספרדים שנוהגים שרק בעל הבית מדליק אחד בליל ראשון בעד כל הבית, ורק הבעל בית מוסיף והולך כל לילה ובני בית אין מדליקין כלל זה הוא באמת שיטת התוס' וכדהובא בהרמב"ם פ"ג מהל' חנוכה כי מנהג פשוט בכל הספרד, אבל מה שכתב שאשכנזים נוהגים כרמב"ם זה אינו דהרמב"ם כתב שרק הבעל בית מדליק ולא בני הבית, רק שבלילה הראשון מדליק הבעל בית כ"כ נרות לפי מנין בני ביתו והבעל בית מוסיף והולך בכל לילה אבל אשכנזים נוהגים שכל אחד מבני בית מדליק וכל אחד מוסיף והולך כל הלילה וזה שיטה אחרת לא לגמרי כהרמב"ם ולא כתוספות ומה שהתעורר שם דלדידן למה אין הנשים מדליקין, הנה באמת הרמב"ם כתב שבעל הבית מדליק נרות גם כן גם בעד אנשים ונשים אעפ"כ אתי שפיר לדידן שכל אחד מדליק שאין נאה לאשה להדליק בחוץ בערב על פתח הבית משום כבודה בת מלך פנימה כי לרמב"ם הבעל בית מדליק בעדם ולא המה בעצמם. ז) עוד שם בסי' רט"ז, ויש להוסיף וודאי לפי פשוטו השותה שמן פטור דלא הוי כדרך אכילתן והנאתן דמזיק לגוף לכן בתרומת שמן השותה פטור מחומש וכן הוא בגמ' ברכות דף ל"ה ע"ב וכן פסק הרמב"ם, וצ"ע דבחלב חי פטור האוכלו ובהמחה וגמעו ששיעורו ברביעית כשתיי' (כדאי' ברמב"ם הל' מאכלות אסורות פי"ד הל' י' וי"א) למה חייב בחלב שהמחה הלא הוא יותר דרך הנאתו שמן הרך והמוטעם א"כ לא יהא