התעוררות תשובה חלק ב לח

האלו, וכיון שרק עבודה היום בכה"ג האיך יוכל לקיים ד' טבילות בעבודת היום בהפסק ביניהם בשינוי בגדים, הלא כולם רצופים זה אחר זה כיון שאין מפסיק ביניהם בעבודה אחרת, והנה שיטת רש"י ששעיר חטאת של מוסך, ואילו, ואיל העם (הוא הוא של מוסף) וחלב חטאת מקריב אחר עבודת פנים ואח"כ מוציא כף ומחתה ואח"כ תמיד של בין הערבים ניחא, אבל לרמב"ם דסבר אחר תמיד של בין הערבים, קודם הקטרת קטורת והטבת נרות הי' מוציא הכף ומחתה, א"כ כיון שקטורת והטבה כשר בכהן הדיוט למה לי טבילה ושינוי בגדים וקידוש, ודוחק לומר כיון דטבילות לא מעכבא כדכתב הרמב"ם ז"ל להדיא פ"ב הל' ג' אם כן כיון שמצוה מן המובחר בכהן גדול ומצותו בד' טבילות, א"כ עכ"ח אותו פסוק לאו דוקא במקום זה נאמר, ובני הבחור זלמן נ"י השיב לי אמת מלשון עבודת היום ממש משמע עבודת פנים, אבל מסוף לשונו של רמב"ם שכתב, אבל תמידים ועבודות של כל יום כשרין בכהן הדיוט משמע תמידים וקטורת והטבה שהמה עבודות כל יום ויום אבל מוסף היום מיקרי עבודת היום ממש אם כן שפיר יש לחלק ד' טבילות דהיינו טבילה אחת קודם עבודת היום, ואחר שהשלים הזיות פנימיות, שנית להחליף שהקטיר שעיר החיצון, שלישית אח"כ להוציא הכף ומחתה, ורביעית להקריב אילו ואיל העם וחלב החטאת, או באופן אחר שיקוים הטבילות. ופליאה רבה על הרמב"ם שכתב פ"ב הל' א' וז"ל ועבודה במיוחדת ליום זה הוא מעשה הפר של כה"ג ושני השעירים שאחד מהם שעיר המשתלח והקטרת הקטורת בקודש הקדשים כל אלו בבגדי לבן הם נעשים עכ"ל הלא אילו הוא גם מעבודה המיוחד ליום זה דוקא ולא מקרבן מוסף הוא ונעשה בבגד זהב רק השאר נעשים בבגדי לבן. נ"ל דכהן גדול לא הניח המחתה בקודש קדשים בבוא בפתח הפרופה בצפון כלפי דרום בין הבדים והי' חופן הקטורת פנימי חוצה לו לצד דרום, אלא הי' "הולך" בין הבדים כי הבדים היו בטבעות הארון קבועים למעלה ט' טפחים גובה מן הקרקע, וגוף אדם בלי ראשו ג' אמות היינו ח"י טפחים (יעויין במג"א סי' תרל"ט סק"ט ובמחהש"ק שם) והי' יכול לפסוע ברגליו מעל גבי הבדים לבין הבדים והי' צובר הקטורת ממול הארון פנימי חוצה לו לצד מערב וכן הוא לשון הרמב"ם פ"ד מהלכות עבודת יוכ"פ סוף הלכה א' וז"ל וצובר את הקטורת וכו' כדי שתהי' הקטורת קרובה לארון" ורחוקה מפניו שלא יכוה וגו' (כוונת המחבר דאלו הי' עומד בצד צפון לארון וחופן פנימי חוצה לו לצד דרום א"כ לא הי' הקטורת מונח יותר לצד הארון בצברו אותו פנימי חוצה משהי' צברו פנימי ורוב לו אך כיון שעמד בין הבדים והי' עומד שם וצברו פנימי חוצה לו החוצה לו הי' יותר מתקרב לארון הקטורת כמובן, וכן נראה מלשון רש"י יומא דף נ"ב ע"ב בד"ה ותניא אידך עיי"ש] סימן י"ט עיין בספר התעוררות תשובה מהדו"ק סי' כ"א ויש להוסיף על הדבר ולהביא ראיי' מהא דאי' סוכה דף מ"ה ע"א א"ר אבהו א"ר אליעזר כל הנוטל לולב באגודו והדס בעבותו מעלה עליו הכתוב כאלו בנה מזבח והקריב עליו קרבן שנאמר אסרו חג בעבותים עד קרנות המזבח, והנה אגודת הלולב הוא הלולב עם הערבה והדס וכיון שהדס איננו עבות פסול א"כ כיון דאחר הנוטל לולב באגודו ע"כ מוכרח שהדס הוא בעבותו דאם איננו עבות פסול הוא ואינו עושה שום מצוה ואין לו שום שכר מזה והאיך מעלה עליו כאלו בנה מזבח, וא"כ מה כפל לומר והדס בעבותו הלא ההדס כלול במ"ש ולולב באגודו אלא ע"כ גם אם איננו עבות קיים מצות ארבע מינים שנטל גם הדס לכן קאמר לולב באגודו והדס בעבותו שאם קיים מצות עבות מעלה עליו הכתוב שנאמר אסרו חג בעבותים אבל לפי דברי רש"י שם בד"ה בעבותו וז"ל בעבותים והדס שהוא עבות שג' בדין קליעי אין הכרח דמשמע מרש"י שהג' הבדין המה יחד עבות וקשה לפ"ז למה כפל לומר והדס בעבותו, ורש"י מפרש בד כמשמעו היינו גבעול ויעויין בראש פ' לולב הגזול בסי' יו"ד פלוגתת הראשונים בפירוש בד של הדס. ב) עוד שם בסי' רכ"ה ומצאתי עתה מפורש ברשב"א על סוכה דף ל"ח ע"א שכתב במצות שמחוייב מה"ת כגון לולב ושופר אם התחיל לאכול קודם צריך להפסיק באמצע סעודתו הרי שפשוט לו ששופר דינו כלולב. ג) עוד שם דף נ"ד ע"ד מביא ראי' שאם אוכל יותר מכזית מצה הגם שאינו חייב אלא