התעוררות תשובה חלק ב לד

סבר ל' יום ימי קליטה) צריך שלושים ושלושים, כדברי ר' אליעזר ולר' יודא שסבר ג' ימים ימי קליטה צריך ג' ושלושים כדר' אליעזר, ר"י ור"ש שסברי שתי שבתות ימי קליטה צריך שני שבתות ושלושים יום, וזה שאמר השאלתות ת"ק סבר בתלתין וכדר"א כדברי רבי אליעזר היינו שצריכין עוד שלושים יום נוסף שיהא חשוב שנה, וכן ר' יודא סבר לתלתא כדר"א כדברי ר' אליעזר, וכן ר' יוסי ור"ש סברי י"ד יום וכדר"א כדברי ר' אליעזר היינו שנוסף עוד ל' יום

סימן י"ד הטו"ז באו"ח סי' תקפ"ה הקשה על הרב רבינו שמואל שכתב ליישב תמיהת ר' יחיאל אחיו של הטור על בני ספרד שנהגו לשכור אחד לתקוע מאין להם היתר זה כי נראה לי שאסור מהא דתניא השוכר את הפועל לשמור את הפרה ואת התינוק שאסור ליטול שפר שבת אלא ע"י הבלעה עכ"ל וכתב רבינו שמואל דאין אסור דהא נותנין לו שכר לקיים המצוה להתפלל, והקשה הלא לשמור את הפרה ואת התינוק ג"כ מצוה ונלענ"ד ליישב בפשיטות, לשמור הפרה והתינוק אין הדבר בעצמותו מצוה אלא הכנה דהכנה דמצוה שיהא להם תינוק לעשות מעשה הפרה, ושיהא להם פרה אדומה בנקל ולא יהיו צריכים לחזור אחרי' בכל המקומות, ופרה אדומה גופה איננה רק הכשר שיהא אפר פרה להזות למי שרוצה לטהר מטומאת מת משא"כ בתקיעה ובתפלה שהיא מצוה בעצמותה ממש. ב) עוד הקשה שם על הב"י שכתב ביו"ד סי' ע"ר וז"ל במוכר ספר תורה אין רואה סימן ברכה כתב הרב"י וז"ל משמע כיון דאין רואה בו סימן ברכה אסור הוא למוכרה וכאן כתב בהיפוך עכ"ל ונלענ"ד ליישב דמכירת ספר תורה לאחר איננה הורדה מקדושה כי נשאר ספר תורה בכל מקום שהוא, רק שהוא בזיון לתורה שאינו מחשיב אותה ומוציא מרשותו ומוכרה לאחרים כי ראוי להיות חביב מאוד בעיניו שלא להוציאו מרשותו, אבל אם הוא מוכרח לזה כי נחוץ מאוד למעות הזה אז ההכרח לא ישובח מ"מ לא יגונה, ואין בזיון לספר תורה אבל כיון שבאותו ממון שמקבל בעד ס"ת אין בו סימן ברכה א"כ אין לו ברכה במעות הללו (ובפרט לסברת הב"י הובא במג"א סי' תרצ"ג סק"ג דאינו רואה סימן ברכה כגון אם זורע איזה דבר אינו מצמיח דאפילו דבר זה גופה מפסיד גם את הקרן) ואעפ"כ מוכרה בשביל הנאה קלה לשעתה וזה בזיון לתורה ממילא אסור למכור משא"כ בתקיעה ותפלה שהוא מוכרח לשכור אחד לתקוע ולהתפלל ואם לא יושכר זה להם צריכין להשכיר אחר ולא שייך בזה בזיון דמצוה אדרבה הוא עושה מצוה להוציא הרבים ונהנה על ידה. ג) עוד הביא שם הטו"ז בהא דא"ר יצחק כל שנה שאין תוקעין בתחלתה מריעין לה בסופה מאי טעמא דלא מערבב שטן, ומפרש בה"ג ולא דמקלע בשבתא, אלא דאתיליד אונסא ולא תקעו עכ"ל, הקשה הטו"ז הא אונס פטור רחמנא בכל מקום עכ"ל. ונלענ"ד ליישב דהנה הא דאונס רחמנא פטרי' היינו שאין מגיע לו שום עונש במה שלא עשה דבר זה, אבל ידוע דהשטן מקטרג בר"ה כדרכו, ואין אדם צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא וכו', אבל סגולת השופר לערבב השטן כדי שלא יוכל לקטרג. אבל אם אינם תוקעים הגם שהוא מפני אונס, ואין להם עונש על בטול מצות עשה מ"מ לא ערבבי השטן בקטרוגו, ומריעין בסופה על חטאים שעברו חוץ אם יעשו תשובה, שתשובה מועיל על הכל וזה פשוט שהגמ' מיירי בלא עשה תשובה אבל תשובה מועלת

סימן ט"ו

נלענ"ד הא דאי' ביו"ד סי' ת"ג ס"ו מותר עני לאותו עני, היינו אם גבו והזכירו בפירוש שם האיש אבל אם גבו בעד אחד סתם אין המותר מותר לו, בוודאי אלו הי' הטעם כיון שהגבאים שגבו בעדו זכו לו וזכין לאדם שלא בפניו א"כ זכה העני בכל אבל באמת אין זה הטעם רק משום שנתבזה העני תקנו לו חכמים שיקנה הכל גם המותר (חדא דבל"ס כיון שלא קבצו בעדו סתם כדי שיהא לו פרנסה וזכה בכל א"כ לא שייך לומר בזה מותר כי בסתמא לא יקבצו כ"כ מעות שיהא לו קרן לפרנס מזה, הגם שבנ' זוז די לו לקרן כדאי' במס' פאה בר"ב שם בשם ירושלמי שאם נושא ונותן בהם די בל' זוז מ"מ יותר משמע שקבצו בעדו לצורך דבר מיוחד ויגיד עליו רעו מותר המת ליורשיו, מותר שבועה לעושה שבועה משמע שלא קבצו אלא משום דבר