התעוררות תשובה חלק ב ל

רק אם חז"ל לא תקנו ברכה זו על זה הוה ברכה לבטלה אבל כאן כיון שקאי על פרי חדשה אז הברכה בעצמותה איננה לבטלה והפסק איננו כאשר בארנו

ב) נראה ליישב תמיהת המג"א על הר"ם שעשה קידוש בביתו בר"ה ביום, וז"ל מהר"מ התענה וקידש בביתו קידושא רבא, ואמר הטעם לפי שהוא דאורייתא עכ"ל (או"ח סי' תקצ"ז במג"א סק"ג) וכתב עליו המג"א ואנן קיי"ל שהוא דרבנן, והוא תמוה רבה שכל קידוש דיו"ט הוא רק דרבנן ואפילו אם סבר הר"א כדעת בה"ג שקידוש של יו"ט דאורייתא היא, די אם מקדש בלילה כונו בשבת ולא יהא חמור קדוש של יו"ט ביום מקדוש של שבת ביום, ונלענ"ד דטעם דקידושא רבה הוא לשנות סעודת שבת מסעודת חול, כדי לכבד ולייקר השבת שנוטל כוס ומברך לפני הסעודה, א"כ הוה בכלל כבוד שבת ויו"ט דכיון דכ' בקרא ולקדש ה' מכובד וילפינן כל היכא דכתב בי' מקרא קודש צריכין לכבדו במאכל ובמשתה ובכסות נקי' א"כ הוה הקידוש בכלל כבוד יו"ט וכדאי' ברשב"ם פסחים דף ק"ו ע"א והוה דאורייתא וקידש המהר"מ בביתו כדי להוציא בני ביתו קודם סעודתם כדאי' סי' רפ"ט בהל' שבת שגם בקדוש היום אע"פ שאינו אלא ברכת בפה"ג לבד יכול להוציא בני ביתו אם גם הוא אינו שותה ממנו ועוד מהר"מ שהתענה וסבר מצוה להתענות ואין צריך לכבד ר"ה רק בכסות נקי' ממילא פטור ג"כ מלכבדו בקידוש היום כיון דאינו אוכל, אבל בני ביתו שאכלו כשיטת הפוסקים שר"ה חייב בשמחה ואכילה כשאר יו"ט ממילא חייבין לכבדו ג"כ בקידוש היום לכן הוציאם

ג) קושיא תמוה, הנה כתוב ולפני עור לא תתן מכשול, פשוטו של מקרא שלא להניח לפניו עץ או אבן וכדומה שיוכל להכשל בו, וחכמז"ל אמרו שאסור להשיא לו עצה שאינו הוגנת למי שהוא סומא בדבר וגם דרשו חז"ל שאסור להכשיל אחד בדבר איסור ופשוט כל זה בגמ' ופוסקים שאסור להכשיל לגוי, בשבע מצות שלו כדאי' בפ"ב דפסחים שהמושיט אבר מן החי לבן נח עובר על לפני עוד לא תתן מכשול, ופשוט שגם אסור להכשילו בגופו כסתמא דקרא, ובלי ספק כיון דכ' סתם לפני עור ולא כ' אחיך או בני עמיך קאי גם אאוה"ע כדאי' בסמ"ק ובריטב"א פ' ג"ה בסוגיא דמכריזין, מדכ' לא תגנובו באתנחתא הפסיק בזה לבין תיבת בעמיתו רק סתם לא תגנובו מוכח דקאי גם על נכרי א"כ קשה מאי דאחז"ל שגוי לא מורידין ולא מעלין כדפסק הרמב"ם וטוש"ע חו"מ סי' תכ"ד ס"ה למה צריכין למימר הכא פשיטא כיון דאפילו ליתן לפניו עץ או אבן להכשל בו אסור מה"ת מכש"כ שאסור להורידן או לסבב להם המיתה, ואין לומר דלפני עור קאי על גוי שאינו עובד ע"ז הגם שאינו מגר תושב שקבל עליו ז' מצות והא דתנינן אין מורידין קאי על עובד ע"ז, דהא גם במכשיל בשבע מצות לגוי עע"ז ג"כ עובר על לפני עור כמבואר לרוב במס' ע"ז ובשו"ע יו"ד סי' קנ"א ס"א ובש"ך שם סק"ג וסק"ו וסק"ז, ודוחק לחלק שכהכשיל באסור חמור טפי מלהכשילו בגופו דמנא לן לחלק בלאו דלפני עור, דילפינן הכל מקרא חד וכי כמיפסקא הקרא ופירוש מאין לנו וברמב"ם בספר המצות כתב שבכלל לאו זה שלא להכשיל בדברים שלא להצילו באיסור יעוי"ש, ויעויין בתוס' ע"ז כ"ו בד"ה ולא מורידין

ד) חדוש נפלא דמצינו שמשערים בששים גם בדבר שאין בו תערובות אסור והיתר, זה, נמצא בשו"ע חו"מ סי' שצ"ד ס"ד

סימן י"א מלתא דתמיה

א) יש לתמוה לפי מה דאי' בשו"ע או"ח סי' תקנ"ט שמנהג כשר שלא לאכול בשר ולא לשתות יין בליל ויום עשירי באב מפני שההיכל נשרף עד שקיעת החמה ביום העשירי הלא דברי טעם הם, ולמה נוהגים במדינתינו האשכנזים שלא לנהוג בזה רק עד חצות, כדאיתא שם ברמ"א והנה על חכמז"ל גופה יש לתמוה למה הוציאו יום זה מתשעה ימים שמר"ח עד התענית שממעטין במשא ומתן, בבנין של שמחה וכו' כדאי' בברייתא יבמות דף מ"ג, וכדפסק בשו"ע סי' תקנ"א ס"ב ובגמרא פסקינן להדיא שמיד אחר התענית הכל שרי, ואולי הי' טעמם ונמוקם של חז"ל שיהא רק ט' ימים נוהג אבילות זו למה לא הוציאו ר"ח מכללם ולהכניס תחתיו יום העשירי שרובו של היכל נשרף בו, ואולי שבר"ח אב מת אהרן הכהן והוא תענית צדיקים ושקולה מיתת צדיקים יותר מחורבן בהמ"ק כדאיתא במסכתא