התעוררות תשובה חלק ב כט

הוא עשה ולא תעשה, משא"כ מה שאיננו אב מלאכה כגון מחמר אחר בהמתו של חבירו שאין חייב עליו משום שביתת בהמתו אבל עובר בלא תעשה עי""ש, והא הגמרא נותן טעם על מתני' דכל אלו השנוים במשנה אינם מותרים מפני תקיעת שופר משום דיו"ט הוה עשה ולא תעשה ואחד מהשנוים הוא אין מעבירין עליו את התחום ותחומין לכל היותר אם גם הוא מדאורייתא אינו אלא לא תעשה ואיננו אב מלאכה ואיך קאמר עליו הש"ס משום דיו"ט עשה ולא תעשה, וניחא לי דהפסוק דילפינן ממנו התחומין הוא אל יצא איש ממקומו ביום השביעי הוה לא תעשה, ואם תחומין רק מדרבנן סמכו אותו על פסוק זה וכיון דכתב בתרא שבו איש תחתיו ממילא היה תחומין ג"כ עשה ולא תעשה וא"ש

סימן ט' מה דתמי' לי' מאז טובא, התורה הקדושה כפלה כמה פעמים ככתוב בפ' שלח שחוקה אחד ומשפט אחד ותורה אחת יהי' לגר ולאזרח הארץ הלא מצינו חילוק בין גר לישראל שאסור לכהן לישא גיורת ומה בינה לבת ישראל וגם ישראל אסור בממזרת וגם מותר בממזרת ומה בינו לבן ישראל, וכעת נלענ"ד דלא קשה כלל הא דגר מותר בממזרת גלתה תורה להדיא, דכ' לא יבא ממזר בקהל ד' וקהל גרים לא אקרי קהל כסברת ר' יוסי דהלכתא כוותי', ויליף מדכ' הקהל חוקה אחת יהי' לכם ולגר הגר חוקת עולם לדורותיכם ככם כגר וגו' מדהפסיק הקרא בתיבת חוקה בין תיבת הקהל ולגר הגר וגו' אין הגרים בכלל הקהל זה. עיין קידושין דף ע"ג ע"א, ופירושו של דבר אילו הי' כתיב הקהל לכם ולגר הגר הוה משמע פירושו הקהל, מי הוא הקהל לכם ולגר וגו' ככם כגר וגו' תורה אחת ומשפט אחד יהי' לכם ולגר אבל השתא דמפסיק בתיבת חוקה אחת, א"כ פירושו הקהל היינו אתם ישראל שקריים קהל עליכם אני אומר שיהא חוקה אחת לכם ולגר ואילו הי' הגר בכלל הקהל הי' לכתוב ולומר הקהל חוקה אחת לכם, היינו שיהא לכולכם חוקה אחת וממילא נכלל הגר בתוכם מדקאמר לכם ולגר ע"כ מוכח שהגר איננו בכלל הקהל ואילו לא הפסיק בתיבת חוקה אחת היינו מפרשים הקהל היינו מי הוא הקהל אתם והגר, וכיון שגלתה התורה בעצמה דבר זה שלא יהא קהל גרים נקרי קהל ממילא מותר בממזרת דכתיב בי' לא יבא בקהל והא דאסור לכהן לישא גיורת מן התורה, עיין בשו"ע אע"ז סי' ט"ז ס"א ובבית שמואל סק"א שבגיורת כולי עלמא מודה שאם גם אם לא נבעלה בגיותה אסורה לכהן משום זונה משא"כ בכותית יש פלוגתא, גם זה אינו קשה דהרי ממזרת גם לישראל אסור מפני שנזרעה באיסור ובכהן שריבה להם הכתוב מצות יתירות שאסור בגרושה, זונה וחללה, ה"ה שהחמירה עליו התורה ואסור לו הגיורת משום זונה כדאי' להדיא בתוס' יבמות הובא בב"ש שם

סימן י' מה שהי' תמוה לי מאז על מה שהובא בשו"ע או"ח סי' ת"ד ס"ב ובמג"א סק"ג, שיש ליקח לקדוש ליל שני של ר"ה פרי חדשה כדי להוציא מידי ספק ברכה לבטלה, לשיטת הפוסקים דאין מברכין שהחיינו בקדוש ליל שני וכן הובא במג"א שם סק"ג שיש ללבוש בגד חדש בתקיעות שופר של יום שני מה הועילו בזה התקנה דאם הלכה כהפוסקים דאין צריך לברך שהחיינו, אם גם שהברכה בעצמה איננו לבטלה דקאי על הפרי או על המלבוש מ"מ הוה הפסק בין ברכת בפה"ג וקדוש לשתי' א"כ הוה ברכת בפה"ג לבטלה וכן ברכת תקיעת שופר לבטלה, ומברכת שהחיינו על קריאת המגילה ביום לא קשה לי דאנן נקטינן הלכתא כר"ת דצריך לברך שהחיינו גם ביום, אבל כאן דכתב שיקח פרי להוציא מידי ספק קשה כנ"ל וניחא לי דבאמת הי' ראוי לברך בכל יום שהחיינו על המצות לברך בכל יום על מצות תפילין שהחיינו להודות להקב"ה שהחיינו גם ליום זה לקיים מצות תפילין וציצית ואין מברכין רק על מצות ידועות כמבואר הטעם בראשונים ובבעל המאור ותשובת הראשונים וגם אז רק בפעם הראשונה, ובמצוה שהוא בא מזמן לזמן, אבל הברכה בעצמה היא שבח והודאה להקב"ה שהחיינו עוד לחוג קדושת יו"ט ולשבות בו, ושהחיינו עוד הפעם לתקוע בשופר היום, ושפיר שייך הברכה לאותה קידוש ולתקיעות שופר ולא הוי הפסק' וכמו שאם הפסיק בין ברכת המוציא לאכילה בדיבור בעניני צרכי סעודה שאין צריך לחזור ולברך משום דצרכי סעודה נטפלין ושייכין להמוציא