התעוררות תשובה חלק ב כח

ולפי מה שבארנו בחידושינו על הסוגיא (לעיל סי' ו') שלאחר שתקנו חכמים ברכה על המצות והוא אינו מברך עליה ויש לכל אחד חזקת כשרות שלא לעבור על תקנה חכמים א"כ גלה דעתו בזה במה שלא בירך שלא רצה עתה לקיים המצוה, והוה כמו היפך כוונה ואינו יצא וא"כ צריך לחזור ולברך ולתקוע וה"ה ביום ב' של ר"ה נמי הלכה כך הגם שהובא במג"א סי' תקצ"ו אם מסופק ביום ב' של ר"ה אם תקע שופר פטור משום דהוה ספק דרבנן, הלא כבר בארנו במק"א דמה דמביא המג"א בסי' ס' ס"ד דבדרבנן מצות אין צריכות כוונה היינו כדאי' בב"ח סי' תע"ה כיון שהוא פלוגתא בפוסקים אם מצות צריכות או אין צריכות כוונה נקטינן בדרבנן להקל משא"כ בזה שהוא ספק ספיקא כאשר בארנו א"כ הוה ס"ס להחמיר, ודומה לספירת העומר כאשר כתבנו ובפרט לפ"מ שכתבנו למעלה כיון דתקנו חז"ל ברכה והוא לא בירך הוה כמו כוונה מתנגדת וצריך לברך

סימן ח' להבין דברי חכמים וחדותם הא דתנן במס' ר"ה דף ל"ב ע"ב שופר של ר"ה אין מפקחין עליו את הגל ואין מעבירין עליו את התחום ואין עולין באילן ואין רוכבין ע"ג בהמה וכו' ויהיב טעמא בש"ס משום דיו"ט עשה ולא תעשה הוא ואין עשה דוחה לא תעשה ועשה וחכמים השוו דבריהם לשל תורה והעמידו דבריהם במקום עשה, וכן הוא בשו"ע או"ח סי' תקפ"ו סכ"א במג"א שם ס"ק כ"ג, והנה אפילו אם רבים מישראל צריכים לתקוע שופר אין יכולין לטלטל האבנים אם נפל גל אבנים על השופר, ובאותו יו"ט של ר"ה עצמה אם נפל גל של אבנים על פירות מותר ליטול האבנים כדאי' סי' תק"ט ס"ז בהג"ה וז"ל ומותר לטלטל האבנים ועפר המונחים לפני הפירות כדי לאכול הפירות, אע"פ שאינו צריך להם כ"כ, ותמוה בשביל מצות עשה של תורה, של רבים, לא התירו טלטול מוקצה ובשביל וחיד כדי לאכול פירות באותו יו"ט של ר"ה בעצמו התירו, וצ"ל כי היכי דאין מדמין שבותין זה כזה כדהובא במג"א סי' ש"ז ס"ק הכי נמי בשבות אחד גופא לפעמים התירוה בשביל איזה דבר ולפעמים לא התירוה, וחז"ל ידעו מאיזה טעם לחלק ביניהם

וכעת נלענ"ד שהתמי' מעיקרא ליתא דכיון שאנו מחוייבים מה"ת לשמוע לדברי חכמים א"כ מה שאינו מטלטל האבנים הוא מקיים עשה ולא תעשה ובתקיעת שופר אינו מקיים אלא עשה, מה חזית לעבור על עשה ולא תעשה בשביל קיום עשה גרידא וכל אחד מאותן רבים מישראל שרוצה לתקוע ומוכרח ליטול האבנים מהשופר תחילה ואיננו מטלטל האבנים מקיים בזה עשה ולא תעשה משא"כ באוכל נפש ביו"ט לא העמידו חכמים דבריהם דהא המבשל מיו"ט לחול חייב מלקות ולפי דברי הר"ן חייב משום זה משום מבשל בפירוש על חול ולפי דברי התוס' ביצה דף ע"א בד"ה מיירי באופן שאין שייך בו הואיל וחזינן דחייב מלקות אם מבשל מיו"ט לחול ואעפ"כ התירה תורה במה שצריך לאוכל נפש ביו"ט כמה מלאכות וא"כ אם התורה בעצמה וויתרה על הרבה מלאכות משום אוכל נפש האיך יבואו חכמים משום שבות דבריהם לבטל מאוכל נפש ושמחת יו"ט (ואע"פ "ששימוש'" מוקצה אסור מפני אוכל נפש ושמחת יו"ט כדאי' שם במג"א סי' תק"ט סקט"ו וצ"ל דשמוש מוקצה דאירע רק לפעמים, בזה העמידו חכמים דבריהם ובפרט למ"ד מוקצה דאורייתא, אבל טלטול מוקצה שצריך לכל אחד ואחד מישראל וכמה פעמים ביום בכל יו"ט ויו"ט אי לא היו מתירין אותו, היו מבטלין מכל ישראל הרבה פעמים ביו"ט מצות שמחת יו"ט. לכן לא העמידו דבריהם בזה ולא חלקו באוכל נפש עצמו אם יש בו שכמו שהתורה בעצמה לא חילקה במלאכת אוכל נפש בין בשר לשאר דברים, כן מותר לבשל ביו"ט ביצה או איזה פרי, שמחת יו"ט ממש כמו בשר, או לא) ועי"ל דבשלמא מצות שופר היא רק מצות עשה אחת, לעומת זה אם אינו מטלטל המוקצה בעדו מקיים בזה מצות שביתת יו"ט כאשר כתבנו, אבל ביו"ט המצוה להיות שמח וטוב לב בכל רגע ורגע, ואם אין לו לאכול מה שרוצה אז כפי טבע בני אדם אינו יכול להיות שמח וטוב לב ומבוטל בכל רגע ורגע ממ"ע של שמחת יו"ט. ואם מטלטל המוקצה בשביל אוכל נפש מבטל רק פעם אחת האיסור שבות משיבוטל עי"ז כל רגע ורגע ממצות שמחת יו"ט וכן לא אסרו חז"ל מעיקרא שבותיהם משום שמחת יו"ט

והנה מאז הי' תמי' לי טובא על הא דאי' בריטב"א ריש יבמות שרק דבר שהוא אב מלאכה זה