התעוררות תשובה חלק ב כג

ג) עוד שם בסי' רט"ו מדקדק בדברי ר' אב"י דקאמר שלא ישא אדם אשה במדינה זו וילך וישא אשה במדינה אחרת ונמצא אח נושא אחותו מדקדק דמשום חשש זה דווקא אסור אבל החשש שמא ימצא שישא אחות אביו לא אמר משום דמלתא דלא שכיחא, מצאתי ברמב"ם פכ"א מהל' א"ב הל' כ"ט וז"ל ולא ישא אדם אשה במדינה זו ואשה במדינה אחרת שמא יאריכו הימים ונמצא אח נושא אחותו, ואחות אביו ואחות אמו וכיוצא בה ואינו ידוע וכו' וצ"ע מאין כרמב"ם דבר זה שלא הוזכר בגמרא

ד) עוד שם שמסופק בסי' קכ"ו אם שולח דברים קטנים כגון אגוזים בכלי גדול אם הכלי מצרפם שיהא נחשב לדבר חשוב הגם שיש להביא ראיי' ממס' שבת שאגד כלי שמי' אגד שבקופה מלא פירות אם הוציאו ומקצתו עודנו בפנים פטור משום שלא הוציא כולו עוד יש להביא ראיי' ממס' עדיות פ"ג מ"ב דתנן אוכל פרוד אינו מצטרף דברי ר' דוסא בן הרכינס וחכמים אומרים מצטרף וידוע דהלכה כחכמים. ה) מה שהובא עוד שם בסי' קי"ח בשם הריטב"א שמביא בשם בעלי תוס' דגניבת דעת דאורייתא הוא, כן איתא בסמ"ג לאוין סי' קנ"ה וז"ל אמר שמואל אסור לגנוב דעת הבריות אפי' דעת הגוים, ויש ליתן טעם אע"ג דכ' לא תגנבו ולא תכחשו ולא תשקרו איש בעמיתו, לא תגנבו לא קאי אאיש בעמיתו במליצת הלשון דא"כ הי' לו לומר מעמיתו. ועוד כי נגון טעם מפסיק כדאמרינן במס' נדרים בפ' אין בין המודר, ושום שכל אלו פסוקי טעמים משמע שפסוקי טעמים מה"ת עכ"ל מוכח להדיא דסבר ג"כ שגניבת דעת אפילו של גוי הוא דאורייתא

ו) מה שאי' שם דף כ"ד ע"א פ"ע מודה אבנטו של כהן הדיוט הי' צמר היינו הפוסקים כולם מודים לזה הרמב"ם והסמ"ג ובמצות עשה סימן קע"ג כתב ג"כ בפירוש שאבנטו של הדיוט הי' רקום בצמר ומ"ש שם דהפלוגתא דאבנטו של כהן הדיוט אם זה אבנטו של כהן גדול והפלוגתא הוא בזה אם אבנטו של כהן הדיוט הי' ג"כ תכלת כמו כהן גדול או לא, זה טעות כדאי' מפורש ביומא דף י"ג ע"ב דווקא רבי סבר דאבנטו של כהן הדיוט כל השנה הי' כלאים אבל התנא דחולק עליו סבר דהי' רק דבוץ וכן מוכח להדיא מסתם גמרא יומא דף ס"ט מהא דמקשה הניחא למ"ד אבנטו וגו' ובתמיד דף כ"ט שנראה בעליל שפלוגתת התנאים אם אבנטו של כהן הדיוט בכל השנה הי' כלאים וכן עוררני צורבא מרבנן אחד, וכן נראה להדיא מסתמא דהש"ס חולין דף קכ"ח ע"א

סימן ה' שאלה לנה החמירו חכמז"ל הרבה מאוד בשבת ויו"ט בדבר שנראה כעובדא דחול כדמצינו הרבה פעמים בגמ' ופוסקים

תשובה נלע"ד טעם דבר זה כתיב לקדוש ה' מכובד ודרשו חז"ל כבדהו בכסות נקי' ובמאכל ובמשתה היינו שבזה מקיים כבוד קדושת היום לכבדו כמו אם בא אורח חשוב ונכבד שמקבלין אותו בבגדים נאים ומדליקין לכבודו נרות הרבה ועושין סעודות גדולות וחשובות לכבודו כן צריכין לכבד שבת ויו"ט וזה נלמד מפסוק ולקדש ה' מכובד א"כ אם עושים דבר הגם שאין בו משום מלאכה כמו תקיעת שופר ורדיית הפת שאינם אסורים משום גזירה אטו מלאכה דאורייתא רק התקיעה בעצמות שבות היא כדאי' בתוס' רפ"ד דר"ה ובתוס' חולין דף פ"ד ע"ב ד"ה תקיעות שופר בגבולין בסופו וגם אם אין בו משום גזירה אטו מלאכה דאורייתא רק שדבר זה עושים בימי המעשה והמלאכה א"כ אם יעסקו בדברים כאלו בשבת ויו"ט הן יחידים הן רבים הן בבית הן בחוץ, אז נראה ונדמה אותו היום כאחד מימי החול מימי המעשה והמלאכה א"כ איננה מכובד אותו היום להתקדש בקדושתו ונראה כיום החול ועוברים על מצות ולקדוש ה' מכובד שמסיים בזה הפסוק כי פי ה' דבר וידוע שבכל מקום שהתורה קראו מקרא קודש צריך לכבדו

ובזה מיושב מאוד הא דאין מפנין בחוה"מ מחצר לחצר אפילו מכעורה לנאה ולא יפנה את דירתו וכליו כדאי' בשו"ע סי' תקל"ה ס"א וגם אין מביאין כלים מבית האומן שאינם לצורך המועד ובשום אופן אין מותר להביאם רק בצנעא כדאי' שם בסי' תקל"ד ס"ג והטעם כתב רשיי מפני הטורח הגם שאין בזה שום איסור הוצאה וגם לא איסור טלטול רק הטעם שלא יטריח במועד והרבה דברים החמירו חכז"ל מאוד בחוה"מ משום אוושא מלתא ועובדא דחול וזילותא דמועד