התעוררות תשובה חלק ב כב

אסור מן התורה משום דחזי לאצטרופי. ועוד תירוץ זה מעיקרא ליתא דכל שקליא וטריא קאי שם אליבא דר"ל ור"ל סבר ח"ש מותר מן התורה א"כ מותר לכתחילה להנות ח"ש מקדשים מה"ת א"כ אין כאן מקום על מה לכפר הגם שהובא בשם ירושלמי דמודה ר"ל באיסורי הנאה שח"ש אסור מן התורה, מ"מ כיון דלא נזכר זה בגמרא דידן, לא סבירא ש"ס דידן כך. וגם א"ל דהתירוץ הראשון של הש"ס לחלק בין איסור לממון סבר כירושלמי דמודה ר"ל באיסורי הנאה והתירוץ השני חולק על הירושלמי

והנה י"ל דסברת ר"ל דאכילה לא הוי פחות מכזית כלל ומותר חצי שעור מה"ת, אבל הנאה כיון דנהנה הגם שהוא פחות משוה פרוטה עושה איסור כיון שנהנה וכבר כתבנו שבמעילה יש בו גם כן אסורא היינו שזר אסור להנות מן הקודש, ולפ"ז שלא כדרך הנאה פטור: אבל אעפ"כ מעל משום מחסר ממון גבוה, ודווקא בשוה פרוטה, אבל בפחות משו"פ אם נהנה מותר מה"ת לר"ל לכתחלה (עיין התעוררות דף נ"ו ע"ב בד"ה והנה מדקדקים ובסימן רי"ד.) והנה אם זר אכל ונהנה מן ההקדש ועבר על איסור נהנה מן הקדש על זה יוכ"פ מכפר אפילו נהנה רק בפחות משו"פ לתירוץ ראשון אבל במה שחסר לההקדש שכיון שפחות מש"פ לר"ל לכתחלה מותר אין בזה מה לספר עליו רק אם יצורף לשוה פרוטה חייב בתשלומין והברייתא מיירי שמצרף לענין ממונא שחייב לשלם להקדש וממילא חייב קרבן מעילה ויעוין בסנהדרין דף נ"ז ע"א דמשמע דגוי מישראל אסור לגזול פחות מש"פ משום דבשעתא צערא אית לי' ובהקדש לא שייך זה אבל יעויין ברש"י שם דמשום גזל הוא, ואין להשיב על זה ממה דאי' במדרש על פסוק כי מלאה הארץ חמס שכל אחד גזל ממנו פחות משו"פ שאיננו יכול להוציא בדיינים ובין כך ובין כך חסר לו כל השק של פירות וזה החמס א"כ מוכח דגם בחצי פרוטה אסור אמת בוודאי במכוונים לכך מעיקרא חמס מיקרי אבל אם דרך ארעי שגנב או גזל פחות מפרוטה לר"ל דח"ש מותר מה"ת מותר מה"ת דאין בו חשיבות כלל, רק לר"י משום ח"ש וכדאי' בהה"מ ובסמ"ע בהלכות גזילה ובהל' גניבה דאסור לגנוב ולגזול כל שהוא משום דח"ש אסור מה"ת ויש להמתיק זה בלשון הגמ' כי מכפר יוכ"פ על איסורא על ממונא לא מכפר (דהיינו אם מעל בפחות משוה פרוטה על איסורא דידי' מכפר ולא על ממון שחיסר להקדש דזה מצרף לזמן מרובה

] סימן ג' יש להביא קצת ראיי' מהרמב"ם אם חתם בברכה תחת בונה ירושלים, משמח ציון בבניה, או מנחם ציון, יצא לנוסחת הרמב"ם שבברכות האחרונות על ההפטרה בברכת רחם על ציון שחותם בבונה ירושלים ונוסחתנו בברכה הוא משמח ציון בבניה נראה קצת שענין אחד זה כזה, וה"ה אם חתם תחת בונה ירושלים מנחם ציון ג"כ יצא כנ"ל

סימן ד' הנה ראיתי בספר התעוררות תשובה סי' ר"ו שכתב שם אם הרבה קונים מהאופה עיסות קטנות שנפרשים מעיסה הגדולה אם גם נאמר כיון שהיו כבר מחוייבים בחלה ע"י עיסה הגדולה אשר נשאר ממנו שעור חלה יחד כיון שמפרשין מאותה עיסה הנשאר שיש בו שעור חלה ממילא נפטרין העיסות הקטנות כיון שחלת חו"ל ניטל שלא מן המוקף, על זה יש להשיב כיון שהאופה והנשים אשר קבלו מהעיסה הגדולה הזה כל אחת שעור חלה כדי שתפריש חלה בעצמה הם יודעים שכל איש ואשה שקונות מאופה זה, זו רוצית לקיים מצות חלה בעצמה כמו הוא ממילא בסתמא כוונתה שלא תועיל הפרשת חלתה לפטור הנשים האחרות (כי המה אינם בקיאים בהלכות אלו) ממילא אין נפטרות העיסות קטנות ע"י הפרשת אחת מהן מעיסה הגדולה דאי לא תימא הכא כיון שאחת מכולם נטלה חלה מעיסתה שלקחה מהאופה יפטרו כולם ואדרבה התכלית הוא שכל אחד תפריש חלה לעצמה ע"כ צריך לומר שהוה כסתמא כאלו מכוונה שלא לפטור את חברתה

ב) ועוד ראיתי שם בסי' פ"ה שמביא בשם ספר בית יהודה אם יש במשקה משום בשול גוי ויש להביא ראיי' מרמב"ם הל' מ"א פ' י"ז הל' ג' וז"ל גוי שבישל יין או חלב או דבש וכו' דבר נאכל כמות שהוא חי הרי אלו מותרים משמע אי לא הי' נאכלים כמות שהוא חי הי' אסורים הגם שהמה משקה.