התעוררות תשובה חלק ב כא

התעוררות תשובה (אין לסמוך על הוראה זו כלל עיין בהקדמה) חלק שני סימן א' מה דמפלפל בספר התעוררות תשובה סי' רט"ו אי אונס מכות נחשבים לאונס יעויי"ש בפנים תחלה, והנה פשיטא מה שמותר לעבור על כל התורה כולה לכתחלה מפני פקוח נפש חוץ מג' דברים ג"ע ש"ד וע"ג משום דכתיב וחי בהם ולא שימות בהם, לא הותר רק משום סכנת מיתה אבל באמת מה דאונס פטור בכל התורה כולה אנו למידין ממקום אחר כתיב ולנערה לא תעשה דבר גבי נערה המאורסה כי צעקה הנערה המאורסה ואין משיע לה משמע סתם אונס ואין לדחות כיון דכתיב שם כי כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש כן הדבר הזה דדוקא באונס מיתה פטור כמובן מפשוטו דקרא (דדחז"ל מזה דבא זה ללמד ונמצא למד שעריות ניתן להצילו בנפשו) דהא ילפינן אונס מדכ' גבי מולך ונתתי את פני באיש ההוא וז"ל הרמב"ם הל' יסה"ת פ"ה הל' ד' ונתתי את פני באיש ההוא, מפי השמועה למדו, ההוא, ולא אונס ולא שוגג ולא מוטעה ומה אם עבודה זרה שהוא חמורה מן הכל, העובד אותה באונס אינו חייב כרת ואין צריך לומר מיתת בית דין ק"ו לשאר מצות האמורות בתורה ובעריות הוא אומר ולנערה לא תעשה דבר עכ"ל ובהלכה א' שם כתב וז"ל כשיעמוד גוי ויאנס ישראל לעבור על אחת מכל מצות האמורות בתורה, או יהרגנו יעבר ואל יהרג שנאמר בונא"ו: אשר יעשה אותם האדם וחי בהם ולא שימות בהם עכ"ל נראה בעליל דמקרא וחי בהם אינו מוכח דפטור אלא מפני סכנת נפשות, אבל מקרא דכתיב גבי מולך "ההוא" דילפינן דאונס פטור וילפינן משם לכל התורה כולה כדאי' ברמב"ם שם להדיא מוכח דבסתם אונס ג"כ פטור דההוא ולא אונס דרשו חכז"ל ואמרו רק סתם "אונס" ואין להביא ראיי' דשאר אונס מקרי ג"כ אונס, מהא דאי' ביו"ד סי' רל"ב הובא במג"א סי' תרנ"ו דגבי שבועה פטור משום אונס ממון דשם הטעם משום דאמרינן אדעתא דהכא שיהא לו הפסד ממון לא נשבע מעיקרא, ואין להביא ראיי' מהא דאי' ביו"ד סי' קנ"ו ברמ"א ובאו"ח סי' תרנ"ו ברמ"א כדי שלא לעבור על לאו תעשה צריך לבזבז כל ממונו אלמא שמפני אונס אינו פטור (ויש לחלק מפני אונס ממון איננו פטור דלא מיקרי אונס אבל משום שאר אונס פטור) נראה דמשם אין ראיי' דיש לחלק הלא אין אוסרין אותו על העבירה גופה כי יכול לפטור עצמו בממון ולא יעשה עבירה, אבל אם אונסין אותו דוקא שיעבור עבירה זו מקרי אונס מכל אונס שיהי' ופטור כי"ל וצ"ע בדבר זה

, סימן ב' (יעויין בסוגיא דכריתות י"ח ע"ב ויבורר הדבר היטב

) מה שהובא בהתעוררות תשובה סי' קכ"ה קושיא מבן המחבר נ"י לר' יוחנן דסבר חצי שעור אסור מה"ת משום דחזי לאצטרופי לרבי דיוכ"פ מכפר בלא תשובה האיך שייך חזי לאצטרופי כיון דמיד שאכל חצי שעור נתכפר עיי"ש. והנה המתניתין אתיא כרבי מדסיפא דמתני' רבי הוא ה"ה הרישא דיוכ"פ אסור באכילה ושתייה ג"כ רבי הוא, וא"כ הקושיא חמורה לרבי לשיטתו, וכדדייק בגמרא כריתות דף י"ח ע"ב מדסיפא רבי רישא נמי רבי, ואין לתרץ עפ"מ דאיתא שם בגמרא כי מכפר יוכ"פ על כולא שעורא, על פלגא שעורא לא מכפר, דסברא זו נראה כשינויא דחוקה והופרח לתרץ כך כי היכי דלא תיקשי לר"ל דסבר ספק ידיעות מחלקות לחטאות, אבל כר' יוחנן שם דאמר אין ידיעות ספק מחלקות לחטאות לא מוכרח לומר דאין יוכ"פ מכפר על ח"ש, דלדידיה לא קשה מברייתא מאומה והדרן לסברא חיצונה, דאם על שעור שלם מכפר מכש"כ לח"ש, וקושית בן המחבר נ"י אזיל כר' יוחנן דח"ש