התעוררות תשובה חלק ב טז

אי רב כרבי יהודה רביה סבר או לא והנה ביבמות דף פ"ב לרב שישא בריה דרב אידי סבר דרבי יהודה סבר שמב"מ אף באי' דרבנן לא בטל ורבנן סברו דרק באיסור דאורייתא לא בטל חבל באיסורי דרבנן בטל וא"כ מהא דרב עצמה נוכל לומר שכרבנן סבר ומב"מ דוקא בדאורייתא לא בטל אבל באי' דרבנן מיבטל בטל ותו חתיכה הראשונה שנאסר מיבטיל בטל בשאר חתיכות אמנם אי כרבי יהודה רבו סבירא שאף באיסור דרבנן לא בטל שפיר גם כאן לא בטל ושפיר הקשה הכו"פ כמובן. ועוד אפשר לומר לשיטת הרמב"ן שרק מב"מ נ"נ י"ל כמו שאנן גזרינן מב"מ שבטל מה"ת חד בתרי אטו מבשא"מ וצריך ששים כן גזרו לדידהו מבשא"מ לענין חענ"נ אטו מב"מ ונ"נ מדרבנן ולא לתא דבב"ח גזרו ולא קשה מה שגמגם הרמב"ן במלחמות שאף בשאר איסורים חענ"נ דרבנן] ולפי זה אפילו מלוח ולח ולח וכו' שייך שפיר חענ"נ כמובן, והנה אי אמרינן מב"מ ל"ב באיסורי דרבנן זה הוה פלוגתת הראשונים ועיין בגמרא יבמות דף פ"ב וז"ל שבאיסור דרבנן משא"מ לא גזרו שעושה נ"נ דבמב"מ גופא להרבה שיטות בטל לגמרי ואפשר גם לאותן פוסקים דלא בטל מ"מ לא נ"נ ומכש"כ במבשא"מ דלא שייך נ"נ כמובן לפי זה יש לומר שאנן דפסקינן מב"מ בטל גזרו חענ"נ בשאר איסורין אטו בב"ח כדפירשתי לעיל אבל אם נאמר מב"מ לא בטל וטע"ס מדרבנן אז גזרו חענ"נ משום מב"מ גזירה מבשא"מ אטו מב"מ. ולפי זה מה שהקשה התוספות לרב מגדי אסרה תורה ולא חלב ותירץ הר"ן דכל עצמה של חענ"נ משום לתא דבב"ח גזרו ואם רק גדי אסרה ולא חלב תו לא שייך גזירה כמובן ולא קשה קושיות התוספ' אבל לדידן שפיר פריך התוספות כי לרב איכא למימר שאטו מב"מ גזרו ושפיר שייך מדרבנן חענ"נ כמובן והארכתי בזה כך ומיושב רש"י ז"ל נמי. נסתפקתי במי שאין יכול לצאת חוצה ביומי ניסן לברך על אילנות דמלבלבי אם מביאין לו ענף מלא פרחי שושנים אם יוכל לברך עליהם, והנה מלשון הרמב"ם פרק י' מהלכות ברכות הלכה י"ד שכתב היוצא לשדות או לגנות ביומי ניסן משמע דווקא אם ראוה האילנות בעיקרן בשדה אז מברך וכן משמע מלשון הגמ' דקאמר ר' יהודה ההוא מאן דנפיק ביומי ניסן. עוד נסתפקתי דווקא אם ראוה הפרחים שהם לבנים ואדומים כשושנים שנחמדים למראה ויש לו הנאה בראותם כרא' מנוסח הברכה ולא חיסר בעולמו כלום להתנאות בהם או נאמר כיון שמוציאין האילנות עלים כהרבה אילנות שמוציאין העלים קודם הפרחים ולשון לבלב מורה על זה כדאיתא במסכתת יומא דף פא ע"ב האוכל לולבי גפנים שלבלבו קודם ראש השנה ביום הכפורים פטור מפני שהוא כעץ לבלבו אחר ראש השנה חייב ופירוש הלבלב הוא קאי על גבעולים הדקים הירוקים שנוספו כל ימות החמה בגפן ולא הפרחים שהמה בימי האביב ויום הכפורים הוא בשעת הבציר מלשון הרמב"ם שכתב וראה אילנות פורחות וניצנים עולות משמע דווקא אם ראוה הפרחים אז מברך וקצת ראיה מהגמרא ראש השנה דף י"א ע"א ולכן קרא לחודש השני חודש זיב משום דאית בי' זיבא לאילנות כדאמר ר' יהודא בחולין. ומוכח גם כן אם לא בירך בחודש ניסן יכול לברך גם בחודש אייר דהא קרא לחודש השני חודש זיב משום דאית בי' זיבא לאילנות כר' יהודא ומסתבר אם לא בירך בפעם ראשון שראה אותם שמברך כל זמן שמלבלבים ולא דמי לברכת שהחיינו על פרי חדשה בראייה ראשונה או באכילה ראשונה שהחיינו מברך רק על עיקר השמחה שבא לו רק בפעם ראשונה אבל כאן מברך על הנאה לטוב. שאלה. אם מותר לבנות ביתו בחוה"מ בקבלנות. תשובה. הנה דבר זה מבואר בשו"ע או"ח סי' תקמ"ג סעיף ב' שאסור משום מראית עין שיאמרו שכירי יום המה ואמירה לנכרי אסור בחוה"מ אפי' מחוץ לתחום אסור כיון שמותר לצאת חוץ לתחום בחוה"מ יש עוברין ושבין משא"כ בשבת עפ"י המבואר בסי' רמ"ג דאם אנשי רוב המקום בונים בקבלנות מותר אפי' בשבת אבל רבותינו אחרונים ז"ל אסרו לפי מה דאיתא במג"א סי' רמ"ד סעי"ק ח' יען כי אין הגוים בונים ביום אידם ואין מניחין לשום אדם לעשות מלאכה בפרהסיא ואם מניחים אנחנו לעשות איכא חילול השם ע"כ וכיון שאין בונין בשבת וביו"ט בקבלנות אם מניחים אנחנו לבנות בחוה"מ יאמרו שבחוה"מ מותר באמת לבנות בקבלנות כאשר הוא ההלכה ומותר.