התעוררות תשובה חלק ב קצד

שם מביא סברת הפוסקים וז"ל אע"ג דהגדה לא הוה הפסק מ"מ כיון דכל חדא וחדא הוה מצוה בפני עצמה מברכין על כל אחד ואחד עכ"ל ובסי' תרכ"א ס"ג במילה ביו"כ כתב הרמ"א שמברכין על הכוס ונותנים לפיו של התינוק הנימול ובמג"א שם כתב הטעם בשם ראב"ן וז"ל כיון דטעימת הכוס אינו אלא משום גנאי שלא יאמרו שלא לצורך הוא ברכה זו לכן די כשנותנין לתינוק קטן כזה עכ"ל נראה בעליל שאין ברכת בפה"ג בא כדי שיוכל אח"כ לשתות היין אלא תקנת חכמים הוא על כל כוס של ברכה שמשבחים בו להקב"ה מפני שעיקר שירה על היין לכן תקנו לברך בפה"ג לברך להקב"ה שברא את היין כדי שנוכל לשבח ולהודות עליו רק משום שגנאי הוא אם נראה שבירך לבטלה נותנים להתינוק הנמול ודי בזה ולפי סברא זו כיון שאין הברכה באה רק להתיר השתיי' בלבדו אלא העיקר משום המצוה א"כ לא הוה ברכת בשמים הפסק בין ברכת פה"ג לשתיי' אבל יש לעורר ולהשיב על זה אמת דהברכה פה"ג לא הוה לבטלה אע"ג דהפסיק בינו לשתיי' יען דבא משום המצוה מ"מ האיך מותר לשתות הא על כרחך הפסיק בין ברכת פה"ג לשתיי' עם ברכת בשמים וא"כ אינו מועיל ברכת בפה"ג להתיר השתי' וי"ל שלהריח בשמים הוא משום כבוד המצוה וברכתו לא הוה הפסק כיון ששייך לו וראיי' לדבר מה שהובא במג"א סי' תקפ"ג סק"ב בשם מעגלי צדק שאומר אחר ברכת בורא פרי העץ קודם אכילת תפוח הטבול בדבש יה"ר שתתחדש וכו' ולא הוה הפסק בין ברכת בפ"ע לאכילת התפוח מכש"כ למנהגינו שבבה"כ שנותנים כוס קידוש והבדלה לשתות לתינוקות אבל כל זה לא ניחא לשיטת המחבר שהוא פסק בסי' תע"ד מה שאין מברך בליל פסח על הסדר לא על כוס שני ולא על כוס רביעי וגם פסק בסי' תרכ"א וביו"ד שם שביו"כ ובט"ב אינו מברך על הכוס א"כ לא נחית המחבר להאי סברא ואעפ"כ כתב המנהג שמברכין בורא פה"ג ואח"כ על ההדס ואח"כ אשר קדש ידיד וצ"ע חוץ אם נדחק לומר שיש בזה כבוד מצוה והברכה לא הוה הפסק

סימן קע"ט

נסתפקתי בבן ארץ ישראל אם מותר לאכול חמץ אחר הפסח שקנה בן חוץ לארץ ביום אחרון של פסח לפי המבואר באו"ח סי' תמ"ח ס"ב שאסור בהנאה גם לאחר הפסח משום חמץ שעבר עליו הפסח הלא יכול בן א"י לומר לדידי בקיאין בקביעי דירחא והוה יום אחרון חול ולית בי' משום אסור בל יראה אבל לדעתי שסברא זו דחויה כיון שחכמים הטילו על בני חו"ל לעשות יום טוב שני ואין חילוק בין ראשון לשני ומה שאסור בראשון אסור בשני כמבואר בסי' תצ"ח א"כ עבר הבן חו"ל בבל יראה ואסור לכל בר ישראל אחר הפסח בהנאה כיון שהטילו חכמים איסור על חמץ זו ולא דמי למבטל אסור שאינו אסור אלא למי שנתבטל בשבילו אבל לאחרים מותר דהתם לא קנסו חכמים אלא להמבטל אבל כאן בחמץ הגם שרק משום קנסא אסור מ"מ הטילו האיסור על כל ישראל וגם לבן א"י אסור אפילו אם נדון את יום ב' לספק הוה ספק דאוריי' ועובר על בל יראה מספק ג"כ קנסו אותו חכמים הגם שי"ל שלאחר הפסח אסור רק מדרבנן וספק דרבנן להקל מ"מ כיון שביום אחרון של פסח הי' ספק דאורייתא אסור גם לאחר הפסח ואי' להדיא בסי' תמ"ח ס"ב בטו"ז וחו"י שאם קנה ביו"ט האחרון שהוא אסור עי"ש אבל נראה שחמץ שהי' לבן א"י ביום ח' מותר לבן חו"ל לאכלו אחר הפסח כיון שבן א"י לא עבר עליו בל יראה ולא שייך בו קנס ומותר לבן חו"ל לאכלו ודמי לחמצו של נכרי שעבר עליו הפסח שמותר שלא שייך בי' קנס עוד נסתפקתי במי שנזהר שלא לאכול חמץ אחר הפסח כי חושש שלא מכרו הנחתומים חמצם אבל מחשש שלא יהא נראה כמוסיף רוצה לקנות חמץ ועל ידי זה אינו נראה כמוסיף כיון שיש כו חמץ בביתו וליכא משום בל יראה (כי מחוייבים לעשות היכר שלא יהא נראה כמוסיף כמבואר בהל' סוכה סי' תרס"א מי שמוכרח לאכול בסוכה בליל תשיעי יכניס בה קדירות וקערות להראות בזה שאינו אוכל בה לשם מצוה) וחושש כיון שחמץ שעבר עליו הפסח אסור גם בהנאה והוא נהנה מזה ושאינו עובר עי"ז על איסור נראה כמוסיף ונראה לי דשרי כיון דגוף הנאה זו אינו אלא ענין מצוה ומצוה לאו ליהנות נתנו הגם שאינו מקיים מצוה בפועל מ"מ הוא ענין מצוה אפילו לדברי הפוסקים שעומדים בשיטת בעל המאור ר"ה דף כ"ח דבמצוה דרבנן לא אמרינן מצות לאו ליהנות נתנו י"ל היינו דווקא אם המצוה דרבנן והאיסור דאורייתא אבל כאן שחמץ שעבר עליו הפסח