התעוררות תשובה חלק ב קצב

שהיא דבר שבות עומד לפניו לעקרו מאי והנה על הא דיש לו היתר מן התורה כתב רש"י ז"ל וז"ל כגון זה שאינו מחמר גמור אלא כלאחר יד ואין כאן אלא שבות ואפי' שבות דידיה לא חמור כשאר שבות דכל כלאחר יד לא שכיחא ע"כ נראה להדיא שכוונת רש"י ז"ל בדבריו ליישב קו' התוספות שהקשה בד"ה הנח להו לישראל וז"ל וא"ת הא במתניתין אסור שבות מדרבנן כיון דאפשר לעשות מערב שבת ע"כ לכן כתב רשיי ז"ל דשבות דקילא כולי האי אם לאפוקי שבותים דמתניתין דחמירא ובתוספות תירץ וז"ל וי"ל שבות בהמתו קיל משבות עצמו ע"כ ובאמת תוספ' ורש"י ז"ל תמוהים הם לפי מה דאיתא במג"א או"ח סימן ש"ה בסוף סעי"ק ק' ובשו"ע סעיף ק"ד דבבהמה לא גזרו משום שבות ועיין מסכת שבת דף נ"ג ע"ב א"כ יפה כתב רש"י ז"ל דף ס"ו ע"א בד"ה ומי שפסחו גדי וז"ל ואין זה משאוי לעבור עליו משום שביתת בהמתו דלאו אורחי' בכי האי מלאכה עכ"ל וגם על גמרא גופי' קשה דמקשה הלא כלאחר יד הוא והלא שבות בבהמה לא גזרו ועל כרחיך צריך לחלק וודאי אם הבהמה עושה איסור שבות, ובעצמה לא גזרו עלי' החכמים על זה אבל אם הוא עושה איסור שבות עם הבהמה אסורה כי הוא עושה השבות ועליו גזרו חכמים שלא לעבור על שבות ואלו אם הבהמה עושה מעצמה דבר שהיא משום שביתת בהמתו והוא רק משום שבות לא גזרו עליו למונעו מזה אבל אם "הוא" עושה עמה מעשה גזרו עליו משום שבות ועיין ברש"י שבת דף נ"ג ע"ב בד"ה תחום שלו שכתב רש"י כך בהדיא שמותר לקראו לבהמתו שתבוא מחוץ לתחום אבל להביאו בידו אסור הגם שרק איסור מדרבנן ואתי שפיר הגמ' שמקשה על מחמר שעושה "הוא" מלאכה עמה שתוחב הסכין בצמרה ומנהיגה שכלאחר יד אסור לו משום שבות והתוס' סברו ששבות שהוא עושה עם בהמתו קילא

והנה התוספות ס"ו ע"א בד"ה "תוחב לו" וכו' הקשה הא ירושלים כרמלית הוא ודיקדק המהרש"א שמהא דתנן משחשיכה יצאו וצלו את פסחיהן אבל מבעוד יום אסור משום הוצאה משם אין ראיי' שי"ל ירושלים באמת כרמלית הוא ואסור להוציא מעזרה משום שבות אבל כאן דיקדק מדמקשה הגמרא הלא מחמר הוא משמע שהוא רה"ר דלא שייך מחמר אלא ברה"ר והוא שלא כדברינו, אבל יש לדקדק על דברי מהרש"א הי' לתוס' להעמיד קושיתם על הגמרא, דלקמן הלא מחמר "הוא" ובאמת י"ל ירושלים כרמלית הוא ומחמר כלאחר יד הוא וספקתם הי' אם שבות דשבות לצורך מצוה אם מותר ואין לומר לפי זה כיון דירושלים כרמלית הוא ליפשוט ממתניתין כקושית התוספות סי' ע"ב ד"ה "הנח להו" וכו' דהרכבתו גופא ג"כ משום שבות כדאי' שם ברש"י ז"ל דהחי נושא את עצמו וא"כ כיון דירושלים כרמלית הוה שבות דשבות ואעפי"כ אסור דהתם כבר דקדק רש"י בלשונו משום דה"ל למיעבד מאתמול אפילו שבות דשבות בהאי גוונא אסור, משא"כ בהבאת הסכין התחוב בטלה הי' ספקתם כדאי' בגמרא [וצ"ל הגם שבגמרא נראה להדיא שהא דאמר הלל פסח דוחה שבת אמר כבר בע"ש כדקתני "למחר" הביאו פסחיהן מכ"מ לא הביאו סכניהם מאתמול לעזרה שלפעמים הי' לכה"פ מאה אלף פסחים כדאי' בגמרא לא יוכלו להביא כ"כ להרבה סכינים לעזרה דחיקא לי' העזרה מאוד מיקרי אי אפשר דמשום זה דחה מצות הקהל מעיקר זמנה אם חל שבת במוצאי ליל יו"ט של חג הסוכות משום הבימה דלא עבדו מעיו"ט משום דדחיקא לי' העזרה כדאי' ברש"י מגילה דף ה' ע"א בד"ה וחגיגה]. י"ל שזה הי' הספיקות של בני בתירי' על פי מה דאיתא בתוס' גיטין דף ח' ע"ב ד"ה אעפ"כ ששבות דשבות לצורך מצוה אפי' מן התורה אסור רק במילה התירו משום דמילה גופא הותר בשבת וי"ל דמילה "דהותרה" דהתירו התורה בפירוש מדכתיב "ביום" השמיני אבל פסח אם הוא רק דחויי' לא התירו בו שבות דשבות כמו שבותים דשבותים שלא התירו אפילו משום מצוה מן התורה או שפסח ג"כ הותרו ומותר כמו מילה או משום דמצוה כי האי שיש בו כרת ושלא תידחי לגמרי שרי וראו מעשה ונזכר הלכה דשרי

סימן קע"ז מה דתומיי' לי מאוד הלא תמיד נשחט בשבע ומחצה וקרב בשמונה ומחצה ונשאר עד הלילה רק ג' שעות ומחצה (זמניות) האיך יכלו להקטיר החלב שעל הקרב ושתי הכליות וחלבהן ויותרת הכבד מהכבש גם האליה שהי' נמלחים תחילה. ומליחתן הי' כעין לקדירה כדאי' בגמרא מנחות