התעוררות תשובה חלק ב קצא

פורים גדולה יותר מסעודת יו"ט שנהגו החכמים והנביאים על כל ישראל להיותם ימי משתה ושמחה יותר משבתות וימי"ט כדאיתא בטו"ז סי' תרצ"ג סעי' ב' אם כן לרבא קשה וע"ז יש להשיב דבשלמא ביו"ט דעיקר שמחתו ביום וצריך לשמוח בלילה וביום מה"ת שייך לומר כדי שיברור אבל פורים שיכול לאכול הסעודה בליל י"ד כיון דלא חייב בסעודה רק פעם אחת כדאיתא במג"א סי' תרצ"ו סק"ט א"כ ביום פורים הוא פנוי להכין על שבת. אבל זה אינו דהא אמר רבא סעודת פורים שאכלה בלילה לא יצא ידי חובתו וקש' רבא אדרבא דהוא בעצמו סבר הטעם כדי שיברור ולמה אין עושין ער"ת בפורים ובזה יש להסביר תמיהת רב אשי כדאיתא בגמרא שם דף ז' ע"ב רב אשי יתיב בבי מדרשא נגה ולא אתי רבנן אמר מה טעמא לא אתי רבנן אמר דלמא טרודי בסעודת פורים אמר להו ולא הוה אפשר למיכלי באורתא א"ל הא אמר רבא סעודת פורים שאכלה בלילה לא יצא ידי חובתו אמר רב אשי אמר רבא הכי א"כ אין ותמי' מאוד למה תמה רב אשי אם באמת אמר רבא הכי מה תמיהתו בזה אבל השתא ניחא כיון שאמר רבא סעודת פורים שאכלה בלילה לא יצא והיא סבר בעצמו הטעם כדי שיברור אם כן למה אין עושין ערוב"ת. אבל עיקר הקושי' יש ליישב באידך דרבא דאמר רבא חייב אדם לבסומי בפורים ובפירש"י להשתכר ביין א"כ מה יועיל עיריבו כדי שיברור כיון שהיא משתולל בשיכרותו עד דלא ידע וכו' ואח"כ העיר השם עיני שמעיקר' הקושי' ליתא דבשלמא ביו"ט אם יאכל הכל בסעודת יו"ט לא יהי' לו עוד לשבת אבל בפורים שאין בו משום מוקצה ולא משום תחומין ולא משום מלאכה ולא משום מקח וממכר יוכל עוד הפעם להכין הכל לשבת

סימן קע"ה

י"ד ניסן ע"פ שחל בשבת ושכח ליבדוק החמץ בליל י"ג אם מותר ליבדוק בליל י"ד ש"ק עי"ד משרת גוי יאיר לו בנר של שעוה. הנה לצוות לגוי לטלטל הנר שרי אפי' אם הוא אסור משום שבות דשבות מכ"מ שרי הוא משום מצוה דיומי' עיין במג"א סימן תרנ"ה ס"ק א' ובטורי זהב שם ס"ק ב' אבל כיון שצריך לבדוק בחורים ובסדקים היא צריך לעיין בו אם יש בהם חמץ ודבר שצריך עיון אסור לראות לאור הנר כדאיתא בסימן ער"א אבל לפי מה דאיתא שם שאם אומר לחבירו שישגיח עליו להזכירו שלא יטה שרי ה"ה בזה וי"ל שהגוי לא נאמן על זה שיזכירו כי רק בדבר שהוא ספק איסור דרבנן נאמן במסיח כפי תומו ואין לאמר דשרי משום דמירתת אם יטה על שלא עמד בהבטחתו להזכירו מכ"מ יוכל להתנצל שעד שרצה להזכירו הטה אותו ברגע הגם שנר ביד הגוי מכ"מ יכול להעמיד לו שומר ישראל ופשיטא שאסור לאמר לו להדליק נר של שעוה שהיא שבות ואסור אפי' לצורך מצוה דאורייתא (בפרט שאיננו לצורך ש"ק עצמו) וליקח נרות אחרות הדולקים המה אסורים ליבדוק אצלם רק בנר של שעוה כדאי' סימן תל"ג סעיף ב' ואפשר לפי דברי מג"א שם ס"ק ה' שבדיעבד אם בדק בנר של חלב יצא ויש לדון ענין זה כדיעבד ומותר לכתחלה ליבדוק אצלו כיון שהיא שעת הדחק ואין לאמר שאסור משום טירחא יתירה לטרוח בש"ק כיון שהפוסקים כתבו הטעם שאין בודקים בליל י"ד בש"ק משום שאסור לטלטל הנר נראה שלא חששו משום טירחא יתירה בשבת ויש לעיין לפי דברי המג"א בה' שבת שנרות שהודלקו ביו"ט לשם מצוה אסור לעשות בהם תשמיש אחר משום שהוקצה למצוותו ה"ה בנרות של שבת מכ"מ יש לצדד להקל כפי מה שהביא המחבר בסימן תרע"ג סעיף א' אסור להשתמש אצל כר חנוכה ויש מי שמתיר בתשמיש של קדושה ולא שייך בזה משום ביזוי מצוה ויעוין בטו"ז שם בס"ק ד' ויש אוסרין משום שהרואה אומר לצורכי הוא דאדלקי' אבל טעם זה לא שייך בנר שבת והבדיקה אצל הנר הוא תשמיש מצוה והרחמן הוא יאיר עיננו לטובה אמן

סימן קע"ו

בהתעוררות חלק א' פסחים דף ס"ו ע"ב בפרק אלו דברים בסוגיא י"ד שחל בשבת מקשה שם והלא מחמר מחמר כלאחר יד מחמר כלאחר יד נמי נהי דאיסורא דאוריי' ליכא איסורא מדרבנן מיהא איכא היינו דקאי בעי מיניה דבר שיש לו היתר מן התורה ודבר שבות עומד לפניו לעקרו כלאחר יד במקום מצוה מאי ע"כ פירש"י במקום מצוה וז"ל כי האי גוונא דמעכב מפסח עכ"ל ויש לדקדק על סידר לשון הגמרא הוה לי' לאמר דבר שיש לו היתר מן התורה וכלאחר יד