התעוררות תשובה חלק ב קצ

ולא לאכול. אבל יש לדון בדבר הזה לפי מה שראיתי בגמרא פסחים דף ק"ט ס"ב חייב אדם לשמח בניו וב"ב ברגל במה משמחם ביין וגומ' ועוד שם תניא ר' יודא בן בתירה אומר בזמן שבהמ"ק קיים אין שמחה אלא בבשר ועכשיו שאין בהמ"ק קיים אין שמאה אלא ביין וכן פסק הרמב"ם פ"ו מהיו"ט הלכה י"ז בהלכות חגיגה, רק שכתב שמצווה לאכול בשר בזה"ז ותמהו עליו רבותינו האחרונים מאין זה להרמב"ם ז"ל, ולפי"ז כל השבותים שהתירו בבשר כדי לאכול בשר ביום טוב כגון עור לפני הדורסן

סימן קע"ד

באחד שהתחכם בחל פורים בע"ש אם יאכל סעודת פורים ביום לא יוכל לאכול עוד בלילה לתאבן ורוצה לקבל שבת מפלג המנחה ולמעלה ולקדש ולאכול מיד שמותר כדאיתא בש"ע סי'... וכיון שעוד היום גדול ורוב הסעודה תהי' ביום יוצא בזה ידי שניהם סעודת פורים וסעודת שבת. לדעתי אינו נכון כפי המבואר בש"ע או"ח סי' תרפ"ח ס"ו שאם חל פורים בשבת אינו עושה סעודת פורים עד יום אחד בשבת וכן הסכים ברמ"א בטו"ז במג"א שם והטעם ע"פ הירושלמי שסעודת פורים בעי היכר שהיא לשם פורים ובסעודת שבת אינו ניכר סעודת פורים מכש"כ בזה שהיא סמוך לשבת ומקדש תחלה ואוכל אח"כ פשיטא שאין היכר לסעודת פורים ולא יצא בזה. שנית בשלא הי' לו מגילה בפורים שחל בע"ש ואחר שהתפלל וקיבל שבת באה לו מגילה לידו ועוד היום גדול כ"כ שיוכל לקרות המגילה אם מחוייב לקרות המגילה עדיין, ואם תמצא לומר שמחוייב אם יכול גם לברך עלי', הנה שאלה כזו איתא בט"ז או"ח סי' ת"ר סק"ב ברה"ש שחל ביום חמישי וששי ולא הי' להם שופר ואחר שהתפללו וקבלו שבת בא להם השופר שנשלח להם ממקום אחר והעלה שם שצריכים לתקוע ולא לברך מכמה טעמים והאחד שמצות חיובות דיומא לא נדחית מכח קבלת שבת וע"ש באריכות וק"ו בנידן דידן שקריאת המגילה בעצמותה אפי' שבות אין בו ומשום גזירה דשמא יעבירנה אין לחוש דהיינו דוקא אם חל פורים בשבת שהכל חייבים לשמוע המגילה באותו היום גזרו חכמים לשמא יעבירנה אבל בזה אם אירע כזה לפעמים ליחיד לקראותה סמוך לחשיכה היא מלתא דלא שכיחא ולא גזרו בה רבנן (ועיין במג"א סי' תרצ"ב סק"ו דמשמע קצת שלא כדברי דרוצה לאסור לקרות המגילה ביום י"ג שחל בשבת אחר פלג המנחה משום דאין קורין מגילה בשבת ויש לחלק בי"ג אחר פלג המנחה דמותר אז לקראותה לאנוסים כדאיתא שם ס"ד ואנוסים קצת כזה שכיחים הרבה] וראיתי בירושלמי שמפני זה אסור לקרות המגילה בפורים שחל בשבת מפני שאין קורין בכתובים בשבת, והיא תמו' וכעת נשכח ממנו ולא אדע אי' מקומו ומ"מ לפי הטעם שלכן אין קורין בכתובים בשבת מפני ביטל בהמ"ד זה דוקא ביום שבת גופא שהיו קובעים לדרוש ברבים כדאיתא במדרש תנחומא על ויקהל משה וכו' וטעם זה לא שייך בשעה קודם לשבת שהכל טרודים בהכנסת שבת שאז לא בודאי לא קבעו לדרוש ברבים. ופשיטא לי דיכול לברך גם אז על קריאת המגילה דלא הוה תרתי דסתרו דהאמת דאחר קבלת שבת היא שבת וכבר יום חמשה עשר באמת לפי המבואר בש"ע או"ח ס"ח דמי שלא הי' לו מגילה ואח"כ נזדמנה לו בט"ו קורא אותה בט"ו ובטו"ז שם בברכה א"כ מבואר שחייב לקרותה א"כ אמת שהיא שבת והוא יום ט"ו ואעפ"כ חייב לקרותה ומחמת שאין קורין מגילה בשבת כבר כתבנו למעלה שאין שייך חשש זה בזה. משא"כ אם לא קרא הלל בחנוכה או בסוכת וכדומה והתפלל ערבית בעוד היום גדול פשיטא שצריך לקרות ההלל מעיקר חיובו ומ"מ לא יברך כיון שאין בלילה זמן קריאת הלל משא"כ קריאת המגילה היא בלילה וביום אבל בהלל שלא קרא וכבר התפלל ערבית דומה למי שלא הי' לו תפילין ביום ואחר תפלת ערבית מבעוד יום נזדמנו לו תפילין כיון שלילה לאו זמן תפילין מניחם בלא ברכה כי היכי דלא להוי כתרתי דסתרו. והנה כד הוינה טליא הלכתי לטייל עם מרן אבי אדמו"ר זצ"ל. ואמר לי שנשאל למה אין עושין עירובי תבשילין בפורים שחל בע"ש כמו ביו"ט שחל בע"ש ותשובתו כך לפי רב אשי שנתן הטעם בער"ת דיאמרו אין אופין מיו"ט לשבת ק"ו מי"ט לחול ומשום איסור מלאכה נגעו בה וזה לא שייך בפורים דיו"ט לאסור במלאכה לא קבלו עלייהו כדאיתא בגמרא מגילה דף ה' ע"ב אבל לרבא שאמר הטעם כדי שיברור מנה יפה ליו"ט ומנה יפה לשבת זה שייך בפורים יותר כי סעודת