התעוררות תשובה חלק ב קפז

ליטול מרא וחצינא לא גזרינן דווקא בפרי שתלוי באילן שייך שמא יעלה ויתלוש בקל, ויש קצת ראיי' לדבר בסי' רע"ה סעי' א' אוסר המחבר לקרות לאור הנר אפי' הוא בעששית משום לא פליג משמע משום שמא יטה לא חיישינן והנה בנידון דידן לא שייך לאסור משום לא פליג דדווקא מה שאסרו חכמים וגזרו גזירה, משום לא פליג אסרו הכל, אבל בנידון דידן לא גזרו חכמים בפירוש רק כל א' צריך ליזהר מעצמו שלא יכשל א"כ כשעשה תקנה לזה שלא יכשל שרי אבל לענ"ד יסגור התיבה שמצוי שם כלי הכתיבה במפתח ויצניע המפתח כמו שאיתא בסי' תניא בפסח בענין כלי חמץ ומחבר שם סי' תנ"א סעי' א' מכ"ש בנידון דידן שרגיל ושכיח טובא משיוציא מחשש שיוציא כלי חמץ ממקום המוצנע להשתמש להם שהוא רגיל ושכיח בזה תמיד ועיין במ"א שם סי' רע"ה ס"ק ב' בענין אם סוגר המפתח, הגם שהב"ח אוסר אבל בענין כזה י"ל גם הב"ח מודה להתיר

סימן קס"ו

אסתפקתא מי שצריך לתפילין של רש"י ואין לו רק בתים אשר הי' בהם פרשיות מסודרים עפ"י ר"ת וכבר הניח אותם פ"א והוא צריך עתה לתפילין של רש"י ואין לו בתים אחרים רק אלו אם מותר לעשות מהם תפילין של רש"י להניחם, לפי מה שמבואר בש"ע סי' ל"ד שאסור להחליף כיס של תפילין ר"ת לשל רש"י כיון שהמה כתובים שר"ת ומעלין בקודש ואין מורידין. נ"ל כיון שבהנחת תפילין מקיים שמנה מ"ע שבתורה החמורין אם גם שהא שמעלין בקודש ואין מורידין דאורית' הוא כדילפי' מקרא דאת מחתות החטאים האלה וירקעו אותם צפוי למזבח מ"מ לא הוי אלא עשה ועשה חמורה דוחה לעשה קל אפי' איננו בעידנא כדאי' בתוס' שבת דף ג' ע"א ובתוס' ביצה דף ה' ע"א ד"ה ונתקלקלו הלוים בשיר וכדאיתא בפסחים דף נ"ט דאתי עשה דפסח דענוש כרת ודחי עשה דהשלמה דאין ענוש כרת מכ"ש בכאן שמנה מ"ע דחמורה ודחי עשה הלזו הגם שי"ל אולי אינו מקיים מצות תפילין אולי הלכתא כר"ת ועל עשה דמעלין בקודש עובר מ"מ לעומת זה י"ל אולי אינו עובר בזה האיסור דמעלין בקדש ולא מורידין אולי תפילין של רש"י המה הכשרים. והנה אם שייך לומר בזה דאתי ספק עשה דתפילין ודוחה ספק עשה דמעלין בקודש דאם התפילין של רש"י פסולין המה אינו מקיים עשה כלל ועובר מעלין בקודש מ"מ כיון דהלכה רווחת בכל ישראל כרש"י ומברכין עליהם רק המדקדקים מניחים תפילין דר"ת בלאו ברכה כדאיתא שם סי' ל"ד פשיטא שיוכל ליקח בתים דר"ת לתפילין של רש"י אם אין לו אחרים. ואם נמצאו בתים או רצועות ואינו יודע מאיזה זוג המה נ"ל דאזלינן בתר רוב שכיח ומותר ליקחם לשל רש"י ולא לדר"ת רק יחיד שיש שני זוגות תפילין ומסופק מאיזה זוג המה בזה יש לדון כאשר כתבנו למעלה

סימן קס"ז

בסוגיא "דסימנים" מסכת בבא מציעא. דף כ"ה ע"א

אלא אמר רבא סימנים דאורייתא דכתיב והיה עמך עד דרוש אחיך אותו. וכי תעלה על דעתך שיתננו לו קודם שידרשנו, אלא דרשיהו אם הוא רמאי אם לאו, מאי לאו בסימנים ש"מ, אמר רבא את"ל סימנים דאורייתא וכו' ומקשה בגמרא את"ל, הא פשיטא ליה דסימנים דאורייתא ותירוץ משום דאיכא למימר כדשנינן, פירוש רש"י "בעדים"

ויש לדקדק כיון דרבא גופא אמר את"ל סימנים דאורייתא, ומסיק הגמרא משום דיכול לאוקמי הפסוק עד דרוש אחיך אותו בעדים, ולא מוכח מזה דדווקא בסימנים, א"כ מעיקרא היכא עלה על דעת רבא להחליט דסימנים דאורייתא

לכאורה קשה שהאיך הוכיח רבא מדרוש אחיך אותו דמיירי בסימנים, וע"כ סימנים דאורייתא, הלא לכל ישראל יש לו חזקת כשרות ובעל אבידה אומר דשלו הוא, נאמן דשארית ישראל לא יעשו עולה, ולא ישקר ויגנוב, ורק משום דנפישא רמאי חיישינן דשמא רמאי הוא ואיתרע קצת חזקה, אבל כיון שנותן סימנים, אם גם סימנים בעצמותו לאו דאורייתא, היינו דווקא לענין שאין יכולין לומר ע"י סימנים דוודאי כך הוא, אלא שדמיון נוטה, אבל לכל הפחות הוי רגילים לדבר ממש שמעיד עליו שאינו רמאי ונשאר בחזקתו הכשרות, ומשיבין לו את האבידה ע"י