התעוררות תשובה חלק ב קפו

אפילו לר"ל, הגם שהלשון של ר"ל אין רה"ר בעולם הזה משמע שאין שום רשות הרבים. כלל מ"מ בלאו"ה הלשון הזה אינו מדוקדק הא גם אם יקוים כל גיא ינשא בימי משיח גם אז יהיה עולם הזה קיים והיה לו לומר שאין רה"ר עד שיקוים פסוק זה, ובאמת קשה על ר"ל שכל המשניות וברייתות שהמה יהיו רק הלכות דמשיחה ולא אשתמע משום אמורא או תנא דבר זה וק"ל

סימן קס"ג והנה תמוה לי טובא בפורים שחל בשבת למה לא גזרו חז"ל שלא לשלח מנות משום גזירה שמא יעבירנו, פשיטא שלא שייך טעם זה הכל חייבין ואין הכל בקאין גזירה שמא ילך אצל בקי ללמוד, הא הכל בקיאין לשלח אבל כיון שהכל חייבין וטרודין לשלח וליגזר שמא יוציאנו או יעבירנו וודאי לפסק השו"ע שאין עושים סעודת פורים רק בא' בשבת ומשלח מנות הוא בכלל הסעודה, א"כ שולחין ג"כ בא' בשבת ביום הסעודה, כדאיתא או"ח סי' תרפ"ט בטו"ז ס"ק ח' ובמג"א ס"ק ט'. אבל להסוברים דהסעודה בשבת קשה, דכשהסעודה בשבת גם המנות בשבת כי המנות מן הסעודה, ובפרט להסוברים דמצוה "לשלח" דווקא כדהובא בד"מ סי'.. קשה הגם שאינו צריך לשלח אלא לאחד מ"מ קשה שמא ישכח. ויש ליישב כיון שבשבת בלאו"ה אסור להכניס לבחוץ ורגילים הכל מה שצריך בשבת להכין הכל מע"ש אם רגילים שאין להוציא בשבת ה"ה דישלחו ג"כ כל א' וא' המנות מע"ש, וניחא להסוברים דאין קפידא דווקא לשלח בפורים אלא שיהא לו המנות ביום הפורים שיאכלם ואפי' אם שולח איזה ימים קודם הפורים יוצא רק שיהא לו המנות בפורים, כדאיתא בראב"ד שבזמן הזה שהעניות רבה והנותנים מועטים ונותנים רק מתנה מועטה, וחששו חכמים שיאכל העני קודם הפורים המתנות שקיבל וכיון שגובין מעות הפורים ביום קריאת המגילה לכן אין מקדימין קריאת המגילה בזה"ז כי שמחה חינה אלא בזמנה וחששו חכמים שיאכל אותו קודם הפורים שאין להם מה לאכול בפורים, משמע שאין קפידא במה שישלחו אותו קודם פורים אלא שיאכלו אותו בפורים וק"ל

סימן קס"ד

לבאר באיזה אופן ובאיזה ענינים אומרים מקצת היום ככולו

הנה בנדה אמרינן בתחילתה מקצת היום ככולו' ובזבה בסופה ביום השביעי מקצת היום ככולו, ובאבילות מצינו שני פעמים מקצת היום ככולו בדבר אחד ביום הראשון וביום השביעי ואם חל שמיני ברגל אז אמרינן שני פעמים מקצת היום וגו' דהיינו אותו היום השביעי נחשב ג"כ לכלל השלשים והרגל מבטל הל'. ומצינו מן התורה ג"כ שיום אחד נחשב לשני פעמים מקצת היום ככולו, כגון נזיר שקיבל עליו שני נזירות וגילח ביום ל' עולה לו מקצת היום ליום שלשים ומתחיל באותו היום בעצמו נזירות השנייה ומגלח ליום נ"ט למנין נזירות הראשון. וגם מצינו עוד בנגעים ובפרט בנגעי בתים שכהן בא ביום השביעי. והנה לא נראה בו לא סימני טומאה ולא סימני טהרה, ומסגירו שבעת ימים שנית וכן בבתים שלישית ועולה יום הז' לענין שבעת ימים הראשונים ולמנין שבעת ימים השניים. וביום הז' למנין השנית עולה לו ועולה ג"כ למספר שבעת ימים השלישיים. וגם מצינו מקצת השנה ככולה לענין קרבנות אם נכנס שלושים יום בשנה השנית לאיל או בשנה השלישית לפר מקרי בת שתי או שלושה שנים גבי ערלה מצינו שיום אחד לשנה חשוב שנה כדאיתא פ"ק דמסכת ר"ה פלוגתא דתנאי ולענין מנין שנות המלך ר"ה דף ב' ע"ב וכדומה

סימן קס"ה

אסתפקתא מי שמעיין כל השבוע בכתבי יד שרוצה ליתן להדפוס ומגיה' ופוחת ומוסיף בקושיות והגהות כדי שיהא ראוי לדפוס אם מותר לעיין בשבת בהם מובן מאליו שלא להגיה רק ללמוד מתוכה ולראות בה חדושי תורה אם יש לחוש שיטעה בטרדת העיון ויגיה. נ"ל שפשיטא שאסור כיון ששכיח ורגיל בזה מכ"ש מי שזה מסחרו תמיד ועסקו להגיה בכתבי יד כדי לתקנם כיון ששכיח ורגיל בזה אסור שמא יטעה ואזלינן בתר שכיח ורגיל אפילו לקולא באיסור דאוריי' וכ"ש להחמיר אבל אם כלי הכתיבה מצניע אותו בארגז וסוגר אותו במפתח יש להתיר כי לא יוכל בנקל לבא לכתוב למאי נחוש שיקח המפתח ויקח כלי הכתיבה בינתיים יזכור שהוא שבת וסברא כזו. איתא בתוס' ביצה דף ג' ע"א וגזרינן שמא יעלה ויתלוש בדבר שצריך טרחא לכך כגון שצריך