התעוררות תשובה חלק ב קפה

יד דדרך הוצאה בזה ביד או בכיס שבבגדו ואעפי"כ אסור לצאת בו במטפחת כזה ונקט סתמא ולא מחלק בין רהר"ב לכרמלית ובסתמא נקטו הפוסקים שלא שכיח עתה רה"ר ומוכח שאסור, ואעפי"כ י"ל דהיינו דווקא אסור לפי שהי' יכול לתקן הדבר בענין היתר גמור כגון לתפור בבגדו אבל אם אירע לפעמים לא' בשבת קודש שצריך לצאת חוץ לעירוב בין הבריות והבריות נמאסין בזה אם ירוק או יוצא כיחה וניעה שמותר לשאת כלאחר יד

הגם שיוכל ללבוש המטפחת על צווארו ולקושרו פ"א שמותר ואולי במקום שיש צורת הפתח ועירוב ומותר להכניס ולהוציא בשבת ואין רגילין לשאת מטפחת בשבת. ואם הוא יוצא חוץ לעירוב בין הבריות כרוך על צווארו בקיץ הוי חוכא וטלולא בין הבריות ויש בזה משום גדול כבוד הבריות אבל גם זה אינו שיוכל לכסותו במלבוש העליון שקורין ראק ופשיטא לקנח האף ביד שיש בזה משום גדול כבוד הבריות, הלא התירו חכמז"ל ליטול קיסם שהוא מוקצה להסיר בו הבשר שבין השיניים משום גדול כבוד הבריות וכ"ש בזה המג"א מסיק גם שבזמן הזה שאין הבריות מקפידין אם יש קצת בשר בין השינים

סימן קס"א

נסתפקתי אם רשאי לבשל ביו"ט ראשון של פסח, על שביעי של פסח, כיון דמבשל מיו"ט על יו"ט, או כיון שחוה"מ מפסיק בינתיים כמו שאסור לבשל מיו"ט על חוה"מ ה"ה בזה. ויש לי להביא ראייה שמותר הוא אפי' מדרבנן מרש"י בפסחים דף מ"ז ע"א וז"ל בד"ה שאינו דוחה, וז"ל רש"י) באפייתו לחם הפנים צרכי שבת הוא שמסלקין ואוכלין אותו בשבת ואי מדאוריי' נעשין ביו"ט בגבולין, ומדרבנן הוא דאסור, הא במקדש קיימא לן דלא גזרו על השבות ואמאי אינו דוחה עכ"ל והנה הכוונה שקושית הגמרא שאם חל יו"ט בע"ש שיהא מותר לאפות לחם הפנים ביו"ט שיהא נאכל לשבת הבא, כיון שמדאורייתא צרכי שבת נעשין ביו"ט ה"ה דמותר ביו"ט לשבת הבא הגם שימי החול מפסיק ביניהם, רק בגבולין אסרו לאפות מיו"ט לשבת כדי שיאמרו אין אופין מיו"ט לשבת ק"ו מיו"ט לחול, והוי שבות אבל לא גזרו שבות במקדש, וא"כ מיו"ט ראשון ליו"ט האחרון: דשניהם ימים טובים לא שייך בזה כדי שיאמרו אין אופין מיו"ט לשבת, ואפי' שבות דרבנן ליכא ודוחק לומר שגזרו חז"ל שגם אין אופין מיו"ט ליו"ט קל וחומר לחול דזה מלתא דלא שכיחא הוא דיאפו מיו"ט ראשון לאחרון, דזה מלתא דלא שכיחא ולא גזרו רבנן וגם מתרץ שם בגמרא שבות קרובה התירו שבות רחוקה לא התירו, פירש רש"י שבות רחוקה לדחות שבות יו"ט זה בשביל שבת "שנייה לא התירו א"כ מיו"ט ליו"ט לא שייך דבר זה וק"ל

סימן קס"ב

הראה לי הרב מו"ה משה נ"י ירושלמי עירובין פרק כיצד משתתפין דאמר ריש לקיש אין רשות הרבים בעולם הזה אלא לעתיד לבא שנאמר כל גיא ינשא, א"כ קשה למה גזרו חכמים על כרמלית דליכא למיחש דאתי להחליף ברה"ר, כיון שאין רה"ר כלל, וי"ל שגזרו משום אשתקד שיבא משיח שיאמרו מימות עולם היינו מכניסים ומוציאים בשבת ועכשיו אסור, ומצינו כמ"פ גזירה כזו עיין בביצה דף ד' ע"ב. אבל קשה והלכה מוסכמת בישראל שאין תוקעין שופר בשבת ואין נוטלין לולב בשבת ולא מצינו מי שחולק על זה ומסיק הגמ' הטעם משום שמא יעבירנו וגו' א"כ לר"ל מאי טעמא. וי"ל דסבר דהטעם כמו שאיתא בתוס' רפ"ד דר"ה דתקיעת שופר בעצמו יש שבות גמור וגזרו בשבת בשביל זה, אבל יו"ט של ר"ה לא גזרו שלא תתבטל המצוה מכל וכל. אבל עדיין קשה מלולב, ואין לומר שגזרו בשבת משום טלטול שזה קושית הגמרא בעצמו רפ"ד דסוכה ואמאי טלטול בעלמא הוא ומשני משום שמא יעבירנו. ונראה שהמקשן וגם התרצן לא עלה על דעתם שיאסר משום טלטול ובשופר עוד יש לתרץ שר"ל סובר למ"ד דתקיעת שופר בשבת ליתא משום דכתיב "זכרון" תרועה וקאי על שבת, ובירושלמי רפ"ד דר"ה נקט רק האי טעמא בלבד דאין תוקעין משום דכתיב זכרון תרועה. ויש ליישב קצת, דמה שאמר בני הנ"ל נ"י שיש תוס' רי"ד שאפילו למאן דסוברים שברה"ר דווקא רק בשיש ס' ריבא בוקעים בו בכל יום, זה דווקא לענין הוצאה מרה"י לרה"ר דאינו חייב אבל לענין מעביר ד' אמות ברה"ר יש רה"ר א"כ שפיר גזרו משום שמא יעבירנו. ומיושב בזה קושית התוספ' למה לא נקט שמא יוציאנו. אבל כיון דלר"ל אהוצאה אינו מחייב נקט שמא יעבירנו משום שטעם אתיא לכולי עלמא