התעוררות תשובה חלק ב קפג

קודם חצות ואסור לאכול משום שני תבשילין, או נאמר שמותר לאכול יען שהתבשיל ראשון אכל קודם חצות ותבשיל שני לאחר חצות. והכה הטעם שאסור לאכול שני תבשילין משום שנראה דרך שררות כי סתם עניים אינם אוכלים אלא תבשיל אחד וא"כ י"ל שהתבשיל השני שאוכל נראה דרך שררות וגבהות ע"י תבשיל שאכל מקודם זה ודרך שררות וגבהות אסור לאכול בסעודה שמפסיק בה אחר חצות אפילו אם אכל רוב הסעודה קודם חצות אינו מועיל. ואין להביא ראייה להתיר מדברי רמ"א סימן תרצ"ה וזה לשונו שאם אכל סעודת פורים בלילה אין יוצאין בה גם שמתחילין בעוד היום גדול רק שרוב הסעודה צריכה להיות ביום ואז יצא ע"כ נראה דאזלינן בתר רוב הסעודה דשאני התם דבמה שאכל בשר ושתה יין ביום יצא בזה עיקר שמחת פורים וכדנראה מסימן תרצ"א סעיף ב' רק שמצוה להרבות בסעודה כדאיתא בב"ח הובא בטו"ז סימן תרצ"ז סק"א וז"ל סעודת פורים שהטילו הנביאים וחכמים על כל ישראל להיותם ימי משתה ושמחה יותר משבתות וימים טובים וכו' עכ"ל גם צריכה היכר ומשום זה אם חל פורים בשבת עושים סעודת פורים בא' בשבת כדאיתא סימן תרפ"ח סעיף ו' א"כ די בזה ויוצא ידי חובתו אף אם לא יאכל עוד בלילה ויוצא במה שאכל ביום ואין לומר בנידון דידן להקל שהכל נגרר בתר התחלת הסעודה כדאיתא במחבר סי' תר"צ ס' ג' וס' קפ"ח ס' י' דאם התחיל סעודתו ביום ומושכי עד הלילה שאומר אעפ"כ על הנסים כיון דהתחיל ביום דבתר תחלת היום אזלינן דשאני התם כיון שהתחיל ביום לאכול ואכל ביום כזית כבר נתחייב בבה"מ ולהזכיר מעין המאורע מאותו היום אפי' אם אכל רוב סעודה בלילה אעפ"כ אמר הנסים כמובן וק"ל

ב) מה שנראה לענ"ד שאם רואה חתול רודף אחר תרנגולים להכותן שמותר ומצוה להרוג החתול כדי שלא יוכל לרדוף עוד אחריהן אם אי אפשר להציל הנרדפין בלא הריגת החותל (הגם שאין החתול רע ואינו מזיק לבני אדם שאם היה שמזיק פשיטא שמצוה להרגו וכל הקודם זכה וזכה בעורו) שלא יהיה עדיף מאדם הרודף אחר חבירו שמצוה על כל אחד להרוג הרודף אם אי אפשר להציל באחד מאבריו הגם שבטבעו הוא עושה כך מ"מ מנ"מ מה לנו לחוס על טבעו יציל התרנגולים ויחוס עליהם ואפילו אינם שלו רק של חבירו מחוייב להצילם משום השבת אבידה אפילו הם של גוי מכ"מ משום צער בעלי חיים מצוה להצילם

סימן קנ"ח

נסתפקתי בהאי דדינא דמלכותא דינא אם דווקא דין המלך הוה דין או גם במדינה שאין להם מלך רק השרי ומנהגי המדינה חוקקים חוקים אם גם בזה נאמר דדינא מלכותא הוה דינא, ולישנא "דמלכותא" ולא אומר דינא "דמלכא" משמע דגם בשרים המנהגים שייך דד"ד וזיל בתר טעמא דטעם דד"ד הוא כדאיתא בחושן משפט סי' שס"ט וסמ"ע שם וז"ל כי המלך גוזר שלא ידורו בארצו והטעם שהארץ היא של מלך וכל אדם יכול לעשות בשלו מה שרוצה וכן סיים הרא"ש בשם הרמ"ה שם בטעמו וז"ל ואף הדיוט שיש לו קרקע כך דינו שלא יהנה אדם מארצו שלא מדעתו וקצבתו עי"ש [כי מה שהמלך כובש במלחמה שלו היא מדין תורה כדאיתא בגמרא גיטין פרק השוכח דף...] א"כ כיון ששרי המדינה עשו מלחמה וכבש הארץ שלהם הוא שייך לפי טעם הנזכר גם בהם דד"ד וכל זה אם נבחרו השרים מבני המדינה וניתן להם הכח מהם להעניש ולחוקק חוקים ולעשות מלחמה שלא יהא עדיפים ממלך עצמה שגם לו רק באופן אם קבלו עליהם בני מדינה אותו למלך יש לו כח הנ"ל כמבואר בשו"ע שס"ו ס"ב ודווקא שיהיה מטבעו יוצא באותן הארצות שיהי' מסכימין עליו בני אותו ארץ וסמכו דעתם שהוא אדונם והם לו עבדים שאם לא כן הוא הרי הוא כגזלן ובעל זרוע עכ"ל

אבל יש לדין אם המלך כבש המדינה או שהיא ירושה לו ואח"כ פסק מלכותו למי שייך הארץ הלא הרי הוא כונו הפקר וכל אחד זוכה בשלו, ולא אאריך בדבר זה כי פה בכל המדינות הגדולות זה שנים הרבה אשר איננו מחוקי המלוכה שיוכל לעשות דבר או לערוך מלחמה בלי הסכמת שרי מדינה אשר נבחרו מבני המדינה א"כ גם לבני המדינה שייך הארץ והשרים הנבחרים מהם וניתן להשרים הכח לעשות ולתקן הכל דד"ד כנ"ל

סימן קנ"ט

הרמב"ם כ' אין צולין שני פסחים כאחד מפני התערובות ולא הזכיר איזה תערובות אם