התעוררות תשובה חלק ב קפב

שכולם חייבים בכבודי, מוכח מזה אפי' אם היה דוחה לגמרי אעפ"כ אסור לשומעם, וזה ג"כ בנ"ד אע"ג דשבות דשבות במקום מצוה מותר אעפ"כ אסור לשמעם דכולכם חייבים בכבודי, והא דלא נתרץ הגמרא כך שמקשה היכא הו"א דלדחי הא הוה שבת עשה ול"ת וליתרץ דמיירי ששניהם אביו ואמו מצווים אותו שהגמרא קאי על הברייתא וברייתא תני רק אמר לו אביו ולא אמו ג"כ וק"ל וצ"ע. [ובני מוהר"י זלמן נ"י עוררנו על דבר זה שאם אביו ואמו יחד מצווים אותו לעבור על עשה ול"ת א"כ מקיים בזה שני עשה העשה האחד דוחה הל"ת ועשה השנייה שמצוה רבה דוחה העשה הקלה ממנה דכיבוד אב איתקיש לכבוד המקום הלא שבת כמה לאווין בתורה ואין בכח עשה אחד לדחות כמה לאווין התורה ועוד לשיטת הריב"א דהא אין עשה דוחה עול"ת גבי יו"ט דלא תעשה נדחה ואין חייב מלקות רק נשאר איסור עשה והלא יו"ט כמה לאווין החמורה הוא ואם לאו אחד נדחה מקמא עשה ליחייב ללאוי האחרים וניחא ליה לפי דברי תוס' במכות דף ט"ו בד"ה תניינא הבא במקדש טמא דדווקא אם שני לאווין סמוכין זל"ז כגון ולא ימיר ולא יחליפנו אז אין עשה אחד דוחה אותם אבל אם הם מפוזרים בכמה כתובין אז עשה אחד דוחה אותם] ועיין בתשובות חת"ס דמסיק דעשה דשבתון דשבת יש בו ג"כ כרת כמו לאו

] סימן קנ"ו

נסתפקתי באחד שנשא גויה, ונולד לו בן והאב רצה למולו כאשר התנה עמה. והנה דבר פשוט שאסור למולו כי כאשר יגדיל יאמר שהוא יהודי כמו אביו, ובאמת בן הנולד מגויה דינו כגוי לכל דבר כמובא בשו"ע אה"ע סימן ד' סעיף י"ט. כי יבאו מזה קלקולים רבים עפ"י דתי התורה לענין קדושין וכדומה, והאב אומר שרוצה לגיירו למולו ולהטבילו ע"פ דעת בי"ד, והאב מחלל שבת, וספק שמא יגדיל בנו כמוהו, ומה לנו לגיירו, ויהיה אח"כ ישראל מומר, ויעיון בשו"ע יור"ד סי' רס"ו בטו"ז סק"י ובש"ך בס"ק ט"ז, כי לדעתי דהא דמטבילין קטן לדעת בי"ד משום דזכות הוא לו וזכין לאדם שלא בפניו, וכאן אנן סהדי דאיננו זכות לו עיון שהוא ספק אם ילך בדרכי התורה, אפי' שאם יגדל לא ימחה מ"מ אינו זכות לו לגיירו כי אם נשאר בגיותו טוב לו מהיות ישראל מומר ח"ו וטוב שלא להתגייר כאשר באמת מחויבין הבי"ד כאשר בא להתגייר להודיע כל זאת כמבואר בשו"ע יור"ד סימן רס"ח. והנה לפי מה דאיתא ברמב"ם הלכות מילה, פ"ג ה"ז וז"ל שם, גוי אסור למולו מפני מכה או שחין וכו' שאינו מתכוין למצוה, לפיכך אם מכוין הגוי למילה, מותר לישראל למול אותו עכ"ל, ויעיין ברמב"ם הלכות מלכים פ"י ה' וז"ל בן נח שרצה לעשות מצוה אחת ממצות התורה כדי לקבל שכר אין מונעין אותו לעשות כהלכתו עכלה"ט, מוכח מזה שמותר לגוי לעשות מצוה. ומקבל עליו שכר עכ"פ כמי שאינו מצווה ועושה, א"כ כשהאב רוצה למולו לשם מצוה, זכות הוא לו גם לקטן, כיון שקיים מצוה שישראל מחויב בו, ויש לפרש בזה דברי בעל הלכות גדולות, שהביא הטור יו"ד סי' רס"ח שמלין אותו ע"פ אבותיו, ובגמרא איתא ע"פ דעת בי"ד כבר תמהו עליו בזה, וי"ל שכוונתו הגם שאינו רוצה לגיירו ולהטבילו, מ"מ מלין אותו ע"פ אבותיו שמצוה זו בעצמותה זכות הוא

אך י"ל כיון שיכול לבא לידי תקלות הרבה, כמו שכתבנו לעיל יש למונעו ממצוה זו שאינו מחויב וצ"ע. והנה אומרים שאמו רוצית להתגייר וי"ל שאח"כ יגדליהו בדרכי היהדות הפשוטים. אבל לא יהיה טוב עכ"פ מאביו. וגם כיון שאינו מתגיירת אלא לחבת בעלה מי יודע אם תשמור הלכות נדה שמסור לה לבדה, וטוב שתשאר בגיותה שלכל היותר איננה רק בלא תעשה משום לאו דלא תתחתן, ויעוין בשו"ע אה"ע סי' י"ז, ואם לא תשמור נדה היא בכרת

שנית למי שקבצו מעות בעדו הנצרך לו לאיזה דבר וקודם שנתנו לו נתעשר, אם צריכים ליתן לו, יען כי המקבץ בעדו זכה לו בקיבוצו והוי כמו שנתן מתנה לעני ואח"כ העשיר שאינו צריך לשלם וליתן בחזרה, כמבואר ביור"ד סימן רנ"ג סעיף כ' בהג"ה ויעיון שם סעיף ז' בהג"ה

סימן קנ"ז

נסתפקתי במי שאכל ערב תשעה באב סעודה מפסקת קודם חצות שרשאי לאכול בו כמה תבשילין כמבואר בסימן תקנ"ב סעיף ט' ונמשכה סעודתן לאחר חצות והביאו לו עוד תבשיל אחד אם מותר כאוכלו אם מצטרף לתבשיל שאכל