התעוררות תשובה חלק ב קפא

שבת וגם יוהכ"פ בכלל שחייב על זדונו כרת א"כ גם ביוהכ"פ יש חילוק מלאכות ואתי שפיר הברייתא דחייב על הבערה ובשול א"כ קשה מאי מקשה הגמרא לדידך אין חילוק מלאכות ליו"ט לוקמי הברייתא ביוהכ"פ וכמאן דאמר דיליף חילוק מלאכות מועשה מאחת מהנה. וצריך לומר שסתם יו"ט לא משמע ליה לומר יוהכ"פ. ועוד י"ל על דרך פלפול, לפ"מ דאיתא בתוס' בפסחים דף ד' ע"ב בשם ר"י על הא דאיתא שם ש"מ הבערה לחלק יוצאת דאם לא היתה הבערה אב מלאכה היתה ביו"ט מותר לגמרי וטעמו מדכתיב לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת, למ"ד הבערה ללאו יוצאת דווקא ביום השבת אסור אבל ביו"ט מותר לגמרי א"כ אם יליף חילוק מלאכות מועשה אחת מהנה, והבערה ללאו יוצאת ומסיים הקרא ביום השבת וזה דווקא ביום השבת שקאי על שבת בראשית א"כ גם ביוהכ"פ היתה מותרת הבערה, ומיושב הקושיא דאם יש חילוק מלאכות ביו"ט וממילא הבערה מותר לגמרי וברייתא קאי שלוקה משום הבערה ועכ"ח סבר האי תנא דברייתא דיליף חילוק מלאכות מלא תבערו וגו' ומסיים הקרא ביום השבת ומיירי בשבת בראשית, א"כ גם ביוהכ"פ אין חילוק מלאכות וק"ל

סימן קנ"ה

נסתפקתי אם אב צוה לבנו לעשות בשבת שבות דשבות, לפי הפוסקים דשבות דשבות במקום מצוה מותר עיין או"ח סי' ש"ז ס"ה א"כ מותר לבנו לעשותו דכיבוד אב מצוה מן התורה היא, ולפי מה דאיתא ביור"ד סימן... אם אביו אמר לעבור אפילו על דברי סופרים אין לשמוע לו, ה"ה כיון דשבות דשבות אסור מדברי סופרים אסור לשמוע לו

אולי י"ל דזה בסתם דברי סופרים שאיסור מוחלט הוא אבל כאן דשבות דשבות מותר לצורך מצוה י"ל דמותר דאיכא כאן מצוה דכבוד אב, ואם נאמר דמותר הוא, י"ל דהוא שרי לעשותו דעושה בזה מצוה, אחרי שציוה לו אביו כך אבל להאב אסור לצותו ואולי י"ל דכיון דבשציוה אותו מותר לעשותו א"כ מותר ג"כ לצות. והנה במס' בבא מציעא דף ל"ב ע"א ת"ר מניין אם אמר לו אביו היטמא או שאמר לו אל תחזיר שלא ישמע לו שנאמר איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמרו אני ה', כולכם חייבים בכבודי, ומקשה טעמא דכתב רחמנא את שבתותי תשמרו הא לאו הכי הוה אמינא צייתי ליה, ואמאי האי עשה והאי לא תעשה ועשה, ולא אתי עשה ודחי לא תעשה ועשה, ומתרץ אצטריך ס"ד אמינא הואיל והוקש כיבוד אב ואם לכבוד של מקום שנאמר כאן כבד את אביך ואמך ונאמר להלן כבד את ד' מהונך. הלכך לציית ליה קמל"ן דלא לשמע ליה עכ"ל הגמרא. וי"ל ע"פ דאיתא במס' ביצה דף ה' ע"א בתוס' ד"ה ונתקלקלו הלוים בסו"ה, דעשה דפסח שיש בה כרת דמצוה רבה דוחה עשה דהשלמה אפי' שלא בעידניה, וכן הוא בתוס' מסכת שבת דף ג' ע"א בד"ה דעשה פריה ורביה, כיון דהוא מצוה רבה משום דלא תוהו בראה דוחה העשה דלעולם בהם תעבודו ולפי מה שראיתי בפסחים דף מ"ו ע"ב בתוס' בד"ה... בשם ריב"א בהא דאין עשה דוחה לא תעשה ועשה דהלא תעשה נדחה אך אין בו מלקות ונשאר רק עשה גרידא, וא"כ אם יש שני מצות עשות ושני מצות רבה א"כ דוחה עשה ולא תעשה, עשה אחת דוחה הלא תעשה, והעשה השניה שהוא מצוה רבה דוחה גם העשה. ולפ"ז י"ל הקרא איש אמו ואביו תיראו היינו ששניהם האב והאם מצוים אותו שלא להשיב האבידה ואפי' אם נאמר דכיבוד אב ואם בעצמותו אינו מצוה רבה כסברת המקשן שלא ידע מדברי התרצן שהשוו כבודם לכבוד המקום מ"מ לגבי מצות השבת אבידה הוא רבה, כדאיתא בגמרא על השבת אבידה שהוא קיל, שאני ממון דאתייהיב למחילה והוי קיל. [אבל על זה יש להשיב שגם כיבוד אב איתייהיב למחילה שאב שמחל על כבודו כבודו מחול וקיל לענין זה, אבל למאי דמסיק בגמרא שהשוו כבודם לכבוד המקום א"כ הוי מצוה רבה משום זה, והגם דבקרא כתיב את שבתותי תשמורו ושבת הוי עשה ולא תעשה שיש בה כרת, ולעומת זה לא הוי כיבוד אב מצוה רבה מכש"כ שהוא רק עשה גרידא אבל לפי מאי דמסיק הגמ' שהשוו כבודם לכבוד המקום הוי כמו עשה שיש בה כרת ויותר והו"א דלדחי קמל"ן] כמו שאחז"ל איסורא מממון לא ילפינן כדאיתא בברכות כ"ב ע"ב ועשה דטומאת הכהנים הוי עשה שאינו שוה בכל ולגבי זה כיבוד אב רבה הוא, אם אביו ואמו יחד מצוים שלא להשיב את האבידה נדחה הלא תעשה וגם העשה, וזה אמר הקרא איש אמו ואביו תיראו שניהם יחד ואעפ"כ את שבתותי תשמרו