התעוררות תשובה חלק ב קפ

מן התורה א"כ ממנ"פ אינו עובר, אי לא אמרינן הואיל, אינו שלו ואינו עובר עליו, ואי אמרינן הואיל הרי ביטל אותו והוי עוד ספק אי אמרינן הואיל ומועיל בטולו וצריך לבערו מדרבנן וספק דרבנן לקולא, והדרא הקושיא לדוכתא יבטלה אותו, וי"ל דאסור לעשות לכתחלה בידים ספק איסור דרבנן והיתירו יותר ע"י הואיל כדי שלא יעשו ספק איסור דרבנן בידים וכמו שהתירו ע"י הואיל ולא צריך למבצע מכל חד פורתא משום טרחא שלא הטריחו אותו כמו שאיתא בתוספות מכש"כ שהתירו בהואיל שלא יעשה איסור בידים. ועוד לדברי בעל המאור שכתב ע"י הואיל ישאר ג"כ איסור דרבנן מ"מ בשעת הדחק מותר לכתחילה ולא יהא גרע שלא לעשות ספק איסור דרבנן בידים משעת הדחק

ברייתא המבשל גיד הנשה בחלב ביו"ט לוקה חמש וכו' והנה לכאורה צריך באור דמאי דאמרינן מתוך שהותרה לצורך הותרה נמי שלא לצורך, ולרש"י שאפי' צורך קצת לא בעי א"כ כל מלאכות ששייך בהם מתוך וכו' מותרים לגמרי אפי' שלא לצורך כלל א"כ האי מאי מתוך שהותרה לצורך שמלאכות אלו ששייך בהם לצורך יאמרו מותרים לגמרי ומאי לשון "מתוך" עכ"ח צריך להיות פעם שלא יהא שייך בהם מתוך שהותר לצורך, ולתוס' ניחא באין בהם צורך כלל, אבל לרש"י קשה, ויש ליישב כגון אם חל יו"ט בשבת הגם שלצורך אסור לעשות מלאכה מצד שבת ממילא אסור שלא לצורך וחייב מלקות עליה הגם שהמניעה מצד שבת, וראייה לדבר מתוס' ד"ה אחרישה לא ליחייב וכו'. דפירש ר"ת אחרישה דכליאם לא ליחייב הואיל וראוי לכסוי דם צפור ומותר משום דעשה דכסוי דוחה הלא תעשה דכלאיים, ושקול וטרי בגמרא ומקשה ראוי לכותשן ותירוץ כתישה ביו"ט מי שרי היינו כיון דאסור מצד יו"ט שהוא עשה ולא תעשה ואינה דוחה העשה דכסוי גרידא העשה והלא תעשה ולא אמרינן הואיל לפטורא אחרישא דכלאים כיון שבאותו היום אסור לחרוש ולכתוש עכ"פ מצד יו"ט ולא אמרינן ביה הואיל, א"כ קשה מאי מקשה הגמרא לימא הואיל והותיר הבערה לצורך דלמא מיירי הברייתא ביו"ט שחל בשבת דאסור מצד שבת הבערה לכל הדברים ולא שייך ביה הואיל, וגם בביצה דף י"ב ע"ב דאוקי הברייתא כב"ש דלית ליה מתוך, הלא אפילו לב"ה דאית ליה מתוך ניחא, דמצי מיירי משום שבת ואין להקשות אם מיירי בשבת הלא קים ליה בדרבה מיניה ואין לוקין משום יו"ט. ובברייתא איתא לוקה ואין לומר שהוא לא ידע שהיום שבת דעכ"ח צריך שיודיעו אותו העדים שהיום שבת ואם לא כן היכא מתרינן ביה, הלא יכול לומר דבר זה מותר היום משום מתוך דעכ"ח צריך לידע שהיום שבת דאז לא שייך ביה מתוך, וי"ל דמיירי שידעו שהיום שבת רק בלאו או בעשה שאסורים לעשות כל מלאכות בשבת משום לאו יעשה אז אינו חייב משום שבת בין כר' יוחנן ובין כר"ל דס"ל דהזיד בלאו ושגג בכרת פטור לר"י ולריש לקיש דחייב מיירי דידעו ששבת רק בעשה, וי"ל דסבר הגמרא דלא היה להתנא לינקוט סתם יו"ט אלא היה לו לפרש שמיירי ביו"ט שחל בשבת

אבל יש להקשות דלמא מיירי ביוהכ"פ דעל זדונו אם התרו בו בא רק מלקות, ואין לומר דא"כ הוי ליה לינקוט לוקה גם ששה משום אוכל ביוהכ"פ דבאוכל גיד ובב"ח חייב בכזית ועל יוהכ"פ אינו חייב עד שיאכל ככותבת הגסה שהוא יותר וכמו שכתב התוס' שלכן לא נקט הש"ס בחורש תלם אחת בשור ובחמור מוקדשין שחייב ג"כ משום מעילה דלאותן הלאווין מתחייב מיד, אבל מעילה אינו חייב עד שיחרוש בו כ"כ שיהיה שוה פרוטה אבל יש לחלק שאם לועס ובולע שעור כותבת כולו יחד בפ"א א"כ באו כל הלאוין באכילה בב"א ועוד דבחורש תלם כל הלאווין באים בב"א ואז עדיין אינו חייב משום מעילה. אבל המבשל גיד בלאו"ה לא כל הלאווין באים בב"א דעל הבערה ובישול חייב קודם, ושני לאווין האחרים באים אח"כ כשאוכל. והנה אם יש חלוק מלאכות ביוהכ"פ אם ילפינן חילוק מלאכות מן הפסוק לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת והבערה בכלל מלאכות הוא ופרט הכתוב לא תבערו ש"מ לחלק בא ודרשינן ביום השבת אין אבל ביו"ט לא ש"מ אין חילוק מלאכות ליו"ט א"כ גם ביוהכ"פ אין חילוק מלאכות, והלא יו"ט ג"כ מקרי שבת כדכתיב כמ"פ שבתון, ואפקיה מן אותו פסוק יו"ט וביום השבת קאי דווקא על שבת בראשית כדכתיב ששת ימים וגו' וביום השביעי שבת שבתון וגו' לא תבערו אש וגו' ביום השבת וקאי על שבת בראשית, א"כ גם יוכ"פ איננו בכלל שבת דאינו שבת בראשית ואין בו חילוק מלאכות אבל אי יליף חילוק מלאכות מדכתיב ועשה מאחת מהנה אשר לא תעשנה, וקאי הכתוב לחייבי כריתות ששגג ושם לא נזכר