התעוררות תשובה חלק ב קעט

דביצה דף כ"א ע"א דאמר עיסה של נכרי ושל ישראל אסור לאפות ביו"ט כיון דאפשר למיפלגה בלישה עכ"ל. ואפי' אם בצע מכל חדא וחדא עושה איסור משום דאפשר למיפלגה. מה תאמר שמותר ע"י הואיל שיכול לאכול כולו ולומר על כל אחת ואחת שיכול לאכול זה, א"כ עכ"ח צריך לומר משום דהואיל, ומאי נ"מ בין הואיל זה ובין זה

ובזה ניחא לי, פה כתב רש"י דהואיל דיכול למימר אכל חדא וחדא לאו חלה הוא, ובמשנה כתב רש"י כי לא קרא לה שם אכתי כל אחד ואחד חזיא ליה, ולכן נקט רש"י משום הואיל זה יכולין אנו להתיר. והנה ברש"י ז"ל בס"ד כתב וז"ל ואי נמי קרא לה שם מצי למיפא לה הואיל ואי בעי למתשיל עלה מיהו כיון דאית ליה כר' אליעזר הסל מצרפן לחלה הכי שפיר טפי שתאפה החלה משום רווחא דמילתא, וכל כמה דאפשר למיעבד שפיר בלי שום הואיל ניחא למיעבד, עכ"ל נראה בעליל דהיה יכול לקרות לה שם ומותר לאפותו הואיל ואי בעי מתשיל עלה ומותר לאכלה, רק כיון שר"א סובר הסל מצרפן לחלה ויכול ליתן חלה אחר שנאפה ואחר שנאפה אין צריכין לומר הואיל ואי בעי מיתשיל עלה יען שכבר נאפה. וא"כ כיון שיכול לעשות בלא הואיל לא יקרא לה שם עד שתאפה, וזה כוונת רש"י במתני' לאחר אפייה אם רצה יפריש חלה שלימה על כולן כדתניא בגמרא דסבר ר' אליעזר הסל שהוא רודה מן התנור לתוכו מצרפו לחלה, וכן י"ל בכוונת הרי"ף שכתב ששייך הך ר"א באידך ר"א כמובן

ונ"ל מה שתמהו הראשונים על הרי"ף שהיכא שייך הך דר' אליעזר באידך דר' אליעזר, וי"ל לפ"מ דתנן במתני' במס' חלה פ"א מ"ז. העושה עיסה לחלק בבצק וכל אחד פחות מכשעור פטור מן החלה כדאיתא ביור"ד סימן שכ"ו: בש"ך שם שזה דווקא לחלק לאחרים אבל לא "לעצמו" ולעצמו חייב בחלה, וחזינן לגאון [תשובת בית אפרים סי' ס"ט] שבדברי תוס' דף ל"ח נראה שאין לחלק בין לעצמו ולאחרים ומסיק שאם דעתו אח"כ לצרפו בכלי לא נפטר העיסה מן החלה. והנה בכל הסוגיא נקטינן הואיל, הואיל ויכול ליבצע פורתא מכל חדא, הואיל שעל כל אחד יכול לומר שיאכל זה. ונראה להדיא שמיירי המתני' בעושה עיסה לחלק, [וקשה ויתקנו שיאפו העיסה בב"א ואח"כ יתנו ממנו חלה וצ"ל שמיירי שאי אפשר לאפותו בב"א, או שיש גם בזה איסור לאפותו בב"א משום דאפשר למפלגה בעיסה כמובא במג"א תק"ו סק"י בשם הב"ח ע"פ המרדכי דאסור לאפות העיסה, קודם שיפריש החלה משום דאופה גם את החלה ואפשר למפלגה בלישה, רק איסורא הוא עובד] א"כ מה פלפלו התנאים מה יעשה, כיון דמחלק אותה לעיסות קטנים בלאו"ה פטורה מן החלה וצ"ל כיון דפסקינן כר"א דהסל מצרפן א"כ חייב מעיקרא בחלה וממילא שייך הא דר"א באידך דר"א, ואין לומר שיתקנו חכמים שלא יצרפם אח"כ בסל. [לדברי הרמב"ם שהתנור אינו מצטרף.] מ"מ כיון דשכיח ורגיל כל השנה לצרפם בסל חיישינן שמא יטעה ויצרפם גם עתה בסל, דבמידי דשכיח ורגיל גזרינן אפילו במילי דרבנן, אם לא יפרש החלה ויצרפם בסל כמו שרגיל כל השנה, אסור למיכל טבלי לכן לא רצו לתקן שלא יצרפם בסל שלא יבא לידי תקלה וק"ל

ובזה מיושב ג"כ קושיא השנייה מה שהקשו על הרי"ף שצירוף סל לא בעי רק היכא שלא היה חיוב חלה מעיקרא, אבל המתני' מיירי שהיה העיסה כשעור חלה, ולא קשה כיון שעשה העיסה לחלק א"כ באמת לא היה חייב בחלה רק ע"י צירוף סל בא חיוב חלה וק"ל

רבותינו האחרונים ז"ל הקשו, שיבטל החלה ושוב אינו עובר עליו מן התורה כאשר בארנו למעלה הקושיא, ויש לומר שעודנו אסור מדרבנן וחייב לבערו מדרבנן, ואין לומר כיון שחייב לבערו הטעם שמא יבא לאכלו ותרומה בדילי מיניה ולא יבא לאכלו, מ"מ כיון שיכול למיתשיל עלה ולאכלו לא בדילי מיניה כ"כ וחייב לבערו כמו חמץ נוקשה שאינו ראויה לאכילה כ"כ ובדיליה מיניה קצת, ואם התירו ע"י הואיל שכל אחד יכול לאכלו ולא התירו בלא הואיל ושיבצע מכל אחד פורתא משום דלא הטריחו חכמים ליבצע מכל אחד ואחד כדאי' בתוס' בד"ה הואיל וכו' מכ"ש שהתירו ע"י הואיל שלא לעבור על איסור דרבנן ממש, ומיושב הקושיא זו. אבל יש להשיב לפי דברי תוס' בד"ה הואיל וכו' וז"ל וי"ל דהואיל ואי בעי מיתשיל עלה לא שכיח לא אמר להתיר עכ"ל, וצריך באור אם הואיל ואי בעי מתשיל לא שכיח היכא עובר עליו משום הואיל זה וצריכין לומר, לחומרא יש לומר הואיל לקולא אין לומר הואיל. וא"כ לפי הנראה ספוקי מספקא ליה אי אמרינן הואיל וזיל הכא לחומרא והכא לחומרא דספק דאורייתא לחומרא ולפ"ז אי אמרינן הואיל ובעי מיתשיל עלה וכיון שביטל אותו