התעוררות תשובה חלק ב קעז

דורון לישראל ביו"ט אם יש במינו במחובר אסורין ולערב נמי אסורין בכדי שיעשה שיטת רש"י לערב של יו"ט ראשון קאמר, והנה משום דאתקצאי לבהש"מ של יו"ט שני אתקצאי לכולא יומא לא אמרינן כיון דאינו מוקצה בהש"מ רק מחמת יום שעבר כדאיתא בתוס' דף ד' ע"א בד"ה בהכנה דרבה אבל הכא אפילו לאחר בהש"מ אסור עד בכדי שיעשה א"כ ביהש"מ לא אסור מחמת יום שעבר דהא גם בוודאי לילה מוקצה הוא עד בכדי שיעשה וכדאיתא ברא"ש דכל מידי דאסור באכילה אסור בטלטול והנה לשיטת רש"י שייך גם בזה ממ"נ דלמה אסור ביהש"מ עד בכדי שיעשה ולאסור כל היום טוב שני שבמגו דאתקצאי דביהש"מ משום דעתה יו"ט הוא א"כ אתמול חול הי' ממילא מותר ואם אתמול יו"ט הי' היום חול ולא שייך כלל שום איסור ולא מגו דאתקצאי אבל הנ"מ אם יו"ט שני חל בשבת אם גם מצד יו"ט חול הוא מ"מ שבת הוא וכיון דאיתקצאי דביהש"מ וגם בלילה בכדי שיעשה א"כ לא מחמת יום שעבר אתקצאי אלא מצד עצמו בביהש"מ ובלילה. אבל באמת אין נ"מ זה לדידן דפסקינן כרב ויו"ט ושבת הסמוכין זל"ז נולדה בזה אסורה בזה משום הכנה דרבה, וה"ה מה שאסור ביו"ט אסור בשבת שאח"כ כדאיתא בפוסקים ובתוס' מ"מ נ"מ לר' יוחנן דלית לי' הכנה דרבה ונולדה בזה מותרת בזה כדאיתא לעיל דף ד' ע"א והקשה בתוס' יאסור גם בשבת הביצה משום מגו דאיתקצאי ביהש"מ, ותירצו כיון דהוי רק מחמת יום שעבר מוקצה ביהש"מ לא אמרינן בי' מגו אבל בזה שפירות אסורין גם בכדי שיעשה גם ר' יוחנן מודה

סימן קנ"ד

איזה גרגרים בסוגיא "דהואיל" (פסחים מ"ו ע"א

) בתוספות ד"ה עד שתאפה וכו' וז"ל, ואפילו נאמר דאסור לאפות מפני שאסור לטלטלה עכ"ל, יש לדקדק מלשון התוס' ואפילו נאמר משמע דמסופקים אם הוא מוקצה, וקשה כיון שאינה ראויה לאכלה ולאפותה פשיטא שהוא מוקצה כדסברי כל הפוסקים, חלה שהפריש ביו"ט כיון שאין הכהן יכול לאוכלה, ביו"ט מכש"כ חלה טמאה שלאחר הפרשתה הוא אסורא בטלטול, וי"ל או דסברי התוס' כאותן הפוסקים, שחמץ שלא נתבטל ועובר עליו על בל יראה, מותר לשרפו ביו"ט דלא חיישינן לאיסור מוקצה, במקום בל יראה מן התורה לכן כתבו ואפילו אם נאמר בלשון ספק, כיון שאסור בטלטול (כאותן הפוסקים דסברי הכא) והעמידו דבריהם אפילו במקום שעוברים על בל יראה מן התורה, או י"ל דסברו אולי כשתאפה החלה ג"כ עם הפת יהא הפת נאפה יפה יפה, כדמקשו התוס' א"כ ראוי אותו חלה לאותו דבר, וממילא אינו אסור בטלטול, או י"ל כיון דבעצמותו אסור בטלטול, משום זה שיתנו אותו בתנור שיאפה יפה שאר הפת לא התירו, כי זה לא שכיח כ"כ שיאפה בתנור כזה שיועיל שהפת יהיה נאפה יפה עי"ז, לכן כתבו בלשון מסופקים וק"ל

הקשו רבותינו האחרונים ז"ל (עיין בח"ס על מס' פסחים בחידושיו) כיון דחמץ שלו אינו ברשותו ועשאו הכתוב כאילו ברשותו, לכן מועיל גילוי מלתא שלו שחשב בביטולו כעפרא דארעא, מכש"כ זו, החלה שאינו באמת שלו, רק משום הואיל אי בעי מתשיל, מכש"כ שיועיל גילוי מלתא שלו שיהיה כעפרא דארעא (ולא יתשיל עלה.) והנה כבר כתבנו במק"א יעוין בהתעוררות סי' קמ"ד דלר' שמעון דחמץ אחר הפסח מותר באכילה מן התורה, האיך שייך בתרומה ביטל, שיהיה חשוב אצלו כעפרא דארעא, ואפילו אם היה ביטול מועיל לא שייך קנסא גביה, כיון דמעכב עד לאחר הפסח כדי לקיים מצוה אכילת תרומה, וי"ל דר' שמעון סבר באמת, שצריך לשורפו כדי שלא יעבור בב"י, או דר' שמעון ס"ל דבטול מטעם הפקר ומפקיר תרומתו א"כ י"ל דר"א פסק כר' שמעון כדפסקינן להלכתא וכיון שאינו שלו אינו יכול להפקיר, ולשורפו ג"כ אינו יכול, לכן אמר לא תקרא לה שם אמר ר' יהושע וכו'. יש לדקדק אריכות הלשון מפרשתה ומניחתה עד הערב, ואם החמיצה החמיצה, דיו בזה אם יאמר ר' יהושיע לא זהו חמץ שמוזהרין עליו. וי"ל הרמב"ם מסביר ענין הביטול, כשחושב בלבו שחמץ זה אין לו שום חשיבות, רק שהוא כעפרא דארעא, וכיון שבלבו חשוב כעפרא דארעא, ה"ז בטול ומושבת ממנו, ולפי"ז אם אחד גומר בלבו שישרוף אח"כ החמץ או יבערו מן העולם, ולא יהנה ממנו, ומיד שגמר זה בלבו ה"ז מבוטל, כיון דמעתה חשוב אצלו כעפרא דארעא, ואינו עובר עוד עליו, וזה שאמר ר' יהושיע מפרישתה ומניחתה, עד הערב כדי