התעוררות תשובה חלק ב קעד

לדמותו להא דסי' ל"ט בנאבדה הריאה שפסק המחבר להתיר וגם הרמ"א הסכים בהפסד מרובה להתיר [ובפרט לדברי הש"ך סק"ח דטעם דנאבדה הריאה אסורה משום א"כ מה הועילו חכמים בתקנתן ובדיקת הריאה יש לה סמיכות בגמרא וירושלמי אבל בשאר דברים לבדוק מיעוט המצוי לא מצינו בפירוש תקנת חכמים ע"ז ולא שייך בו לומר כ"כ מה הועילו חכמים בתקנתן ועוד דרמ"א גופי' מתיר אפי' לכתחלה בגדיים וטלאים וחיות מטעם שאין סירכות מצויות בהן יש לדמות זה לגדיים וטלאים אם אין נתברר שהוא מיעוט המצוי. ועוד נ"ל לדון ס"ס בזה שמא בשעה שנחתכו העלין בפאבריק לרצועות דקות נחתכו התולעים לשנים ואין שם ברי' עליהם והוה ס"ס שמא לא התליע ואם התליע שמא נחתך ואם נאמר שהספק שמא נחתך הברי' הוה ספק גרוע ולא נחשב לס"ס גמור להתירם לאכלם בעין מ"מ נתיר ע"פ ס"ס זה לכה"פ לבשלם לכתחלה ולאכלם אח"כ על סמך שמא נתרסקו בבישול ואפי' במקום שמוחזקין וודאי בתולעים יש להתיר לאכלם אחר הבישול על ס"ס שמא נחתכו ושמא נימוחו ובפרט כי באמת בתערובות הוא רק איסור דרבנן שברי' אינה בטילה רק שאין אנו סומכין על ספק אחד שמא נימוח הגם שהוא רק איסור דרבנן כי שמא נמוח לא הוי ספק גמור אבל אם יש עוד ספק שמא בשעת שנחתכו בפאבריק לרצועות דקות נחתכו ע"כ התולעים א"כ שני ספיקות גרועים הוי לכה"פ כמו ספק גמור ממש שנוכל להתיר עליו איסור דרבנן הגם ששני ספיקות המה משם אחד שמא לא נשאר ברי' שלימה והוי כמו ס' אונס חד הוא כבר כתבו יש מרבותינו זצ"ל שספק אונס חד הוא מה"ת נחשב לס"ס ורק דרבנן החמירו בזה א"כ בנ"ד יש להקל

והנה לפי המבואר בסי' ק"י ס"ז דברי' שנתבטל וכל הדברים שאפי' באלף אינם בטילים אם נאכל אחד מהם בשוגג או נאבד לים תלינן שהאיסור הי' בזה והנשאר הכל מותר א"כ כשאוכלין מזה ג"כ בעלי מלחמה גוים וכבר נאבד מן העולם הכל מותר א"כ צריכין רק ליזהר שיאכלו הגוים תחלה כי מאותן כרוב נתבשלו ג"כ לבעלי מלחמה גוים לבדם כן יש לסמוך ע"ז בוודאי להקל ואני מסופק בכל ענינים אלו שדרכן להתליע ואיננו מוחזק בתולעים הנעשים בפאבריק ונמכרים שם שיש להתיר לאכלן בלא בדיקה ספק שמא לא התליע ואת"ל התליע שמא כבר אכלו מהם אחרים כידוע שהפאבריק מוכר למקומות הרבים לרבים וגם ליחידים ושכיח ורגיל יכולים לתלות בזה ובס"ז דמיירי שבוודאי נתערב ברי' לכן צריך שיהי' בוודאי נאכל או נאבד אבל כאן שיש ספק אם נתערב הברי' שפיר יש לדון כזה

סימן קמ"ט

שאלה שופר שנראה בארכו למעלה סמוך ממש לפה שנסדק מעבר לעבר בארכו כמו שליש רוחב אצבע אבל אינו סדוק רק נראה כמו שנסדק ונראה שדבוק ממש וכמשמשין בו באצבע אינו נרגש פגום רק חלק ואולי הוא רק גיד כמו שנמצא בשופרות גידים ארוכים לבנים וגם מהם נראה שחורים או אדמימות יש להם מה דינו

נראה לפי הסברא גם לפי הפוסקים שנסדק רק כל שהוא פסול והמחבר מביא דיעות אלו ראשונה שי"א שהוא פסול בנסדק כל שהוא ואח"כ מביא בשם י"א שהוא כשר ורבותינו האחרונים ז"ל כתבו כללא דבענין כזה דעתו עיקר להלכה כשיטה שמביא תחלה מ"מ אין נסדק פסול בעצמותו של שופר כמו שארי פסולים רק משום חשש שמתוך דוחקו של הקול שתוקע בו יסדק יותר עד שיהא נסדק לגמרי ואז בעצמותו פוסל לכן התירו רבותינו ז"ל אם כרכו בחוט או במשיכה כין שלא יכול להסדק יותר ואפי' לפ"מ שראיתי לגאון (בחיי אדם כ' סברא זו) שכ' משום שכל העומד לסדוק כסדוק דמי משמע שהוא פסול מעצמותו מיד מ"מ אם בחוט או במשיכה שאינו יכול להסדק יותר ואין עומד לסדוק ולא הוה כסדוק וכשר וכיון שאין נראה שום סדק להדיא רק כמחובר ממש זה לזה לא יהא גרוע מאלו ידבקו בדבק שאינו נראה הדבק מבחוץ כשר) אם אינו משנה קול התקיעה) ואפילו לרמב"ן שצריך להיות נדבק מצד עצמו ע"י חימום באש דבדבר אחר הוה אינו מינו מ"מ זה דבוק מחמת עצמו ואפי' מה דפסק הפר"ח דבנסדק כל שהוא בין דבקו בין לא דבקו פסול מ"מ כיון דכל טעמא לפסלו משום שהוא דחוק ויוסדק יותר מ"מ בזה שאין שום סדק כלל נראה להדיא רק נראה כסדוק אין כח בקול להפריד הדבוק ולכנוס בו ולסדקו יותר שהוא עב בעצמו

גם יש לצדד לפי דברי הטו"ז סי' תרמ"ח סק"ה