התעוררות תשובה חלק ב קעג

ובשניי' קאמר "שנפל" וצריך ישוב ולענ"ד דהנה תנן קדירה שבשל בה בשר לא יבשל בה חלב ואם בשל בנו"ט תרומה לא יבשל בה חולין ואם בשל בנו"ט למה אריכות הלשון יאמר קדירה של בשר שבשל בה חלב בנו"ט וכן בתרומה ועוד יאמר סתם קדירה שבשל בה איסור לכן נלענ"ד דלכתחלה אסור לבשל בקדירת בשר חלב דלמא הוא נותן טעם ועובר משום לאו דלא תבשל לכן קאמר "לא יבשל" ואם עבר ובישל (בלא ידיעה) בנו"ט וכן בתרומה להיפך שאם אין בתבשיל של חולין בנו"ט הרי נתבטל התרומה בביטולה מן העולם ועבר על "משמרת תרומתי" לכן לא יבשל שמא לא יתן בה טעם רק יבשל בה תרומה לכן דקדק הבריי' בבשר בחלב "שנפל" כי אסור ליתן רותח לתוך רותח או צונן לתוך חם וק"ל. נלענ"ד יעויין מסוגיא היטיב הגם שתוס' כתבו לעיל דף ע"ד ע"א בד"ה כבולעו דגם למ"ד אם כבדא עלוי' בשרא אסור אפי' בדיעבד מ"מ בפסח לא רצו להחמיר דכתיב ראשו על כרעיו דווקא בזה הענין דשייך בכל הפסחים כולם ובכל פסח שנה בשנה לא החמירו לאסור נגד הקרא ראשו על כרעיו אבל אם ע"פ סבה לפעמים אירע כזה אפי איסור דרבנן החמירו, תמוה למה ליה למימר צונן לתוך צונן ד"ה מותר הא פשיטא הוא בשלמא הברייתא דנקט מדיח אשמעינן דבעי הדחה לכה"פ אבל על הגמ' קשה' תמי' רבה על דברי התוס' ע"ו ע"א בד"ה אלא למ"ד תתאה שכתבו דצלאו ואח"כ בשלו דווקא במים אבל זה נגד פשטות הגמ' לעיל למאן דמעיין שם דף מ"א ע"א יעויין בתחלת הענין וכעת צריך לעיון לפי מה דאיתא במתניתן פ"ג דתענית שחוני המעגל כאשר רצה להתפלל על הגשמים אמר צאו והכניסו תנורי פסחים כדי שלא ימקו נראה מזה ששמרו התנורי פסחים מפסח לפסח ולפי מה דבעי הגמ' שם דבישול ולא בלוע יהא אסור ובכלי חרס צריך שבירה כדכתיב וכלי חרס אשר "יבושל בו ישבר" ולשיטת הראב"ד שבכל הקדשים צריך שבירה ופשיטא שאין חילוק בין צלייה לבישול אדרבה צלייה מיגרע גרע דקולט ריח הפיטום א"כ צריכין כל תנורי פסחים שצולין בהם הפסחים שבירה א"כ מאי האי דאמר חוני המעגל הכניסו תנורי פסחים שלא ימקו ולכל הפחות נפשוט מיניה דבלוע בלא בישול אינו אוסר או נפשוט מניה דדוקא בחטאת צריך שבירה וכעת נראה לי ליישב עפ"מ דהובא בארוכה בסוף מסכת עו"ז אי שבירת כ"ח בקדשים גזה"כ או הטעם כדי שלא יבא לידי נותר ע"ש, והנה אם צולין הפסח בלילה פשיטא שאסור לשוברם ביו"ט כמו שאין שורפין ביו"ט הנותר של פסח ואין מבערין קדשים ביו"ט ובחול המועד כבר נפגם טעמו ולא שייך עוד מטעם נותר וגם הגזה"כ לשוברו מיד עקב האכילה ועכ"ח הי' צריכין לצלות הפסח בלילה כגון כת שלישית שאיחרו או כשחל ע"פ בשבת וצ"ע. סימן קמ"ח הנה נתן המיניסטער רשות להעמיד בית תבשיל בעד אנשי הצבא בני ישראל לבדם שיהי' להם מאכלות כשרות כדת של תורה ונותן להם כמה פעמים בשבוע לאכול כרוב (קרוי"ט) והנה ידוע במדינות אלו צריך בדיקה מפני התולעים המצויים בו וידוע דאי' בשו"ע יו"ד סי' פ"ד ס"ט שאם עבר ובישלן בלא בדיקה אם אינם מוחזק בתולעים שמותר מצד ספק ספיקא ספק אם התליע ואם התליע שמא נימוחו בבישול אבל אם מוחזק בתולעים שהוי כוודאי לא שייך לומר ספק אם התליע ומשום חד ספיקא שמא נמוחו לא שרינן והנה פירושו של דבר החילוק בין דרכן להתליע או מוחזק בתולעים אם הכוונה שדרכן להתליע היינו שלפעמים מתליע ולפעמים אין מתליע כל אותו המין ומוחזק היינו שיש להם תולעין בוודאי ואם נאמר כך שמוחזק שיש להם תולעין צ"ל היינו שמוחזק שרוב יש להם תולעים דאם רק מיעוט מאותו המין מוחזק בתולעים ולא הוי מיעוט המצוי אפי' לכתחלה מותר לאכלן בלא בדיקה דאזלינן בתר רובא רק במיעוט המצוי צריכין בדיקה לכתחלה כמו שבודקין הריאה מפני מיעוט המצוי ועיין בה"ה לפ"ז אם ידעינן בוודאי שיש לאותו המין תולעים תמיד בכל שנה ושנה רק שרוב איננו מתליע שפיר נוכל לדון ס"ס ספק אם אותן שבישל עתה המה מאותן שהתליע או לא התליע דהוי חד ספיקא ולאחר בשול ס"ס שמא (נמוחו) פשיטא שלכתחלה צריך לבדקן ולא לסמוך לבשלן בלי בדיקה על סמך שלאחר הבשול הוי ס"ס אבל בזה שקשה מאוד לבדקו יען כי בא מפאבריק חתוך לחתיכות דקות וטירחא מרובה מאוד לבדוק כל עלה ועלה ועוד שאמרו שחתיכות דקות כאלה א"א לבדקן שיש לדונו כדיעבד ולבשלן כך ויש