התעוררות תשובה חלק ב קסט

"ט בשם הרשב"א. והנה ג"כ תמה ברוקח על מה שנוהגין שביום המילה הצבור והמוהל קוראין מוכרות עמו הברית עד סוף השירה פסקי המוהל קורא החצי הפסוק והצבור משיבין חצי פסוק האחרון וחוזר ואומר המוהל חצי פסוק הבא והצבור אומרים חציו השני וחולקין כל אחד פסוקי התורה לשנים ונ"ל דלא קשה מידי שהמוהל מכוין בקריאתו להוציא הצבור והוא קורא בלחש חציו השני של הפסוק והצבור יוצאים בזה שהשומע כעונה והוי כאלו אמרו בעצמם כל הפסוק, וכן י"ל שהש"ץ מוציא הצבור בפסוק יהללו והם שומעים כעונים, ומסתברא שתורה שבכתב אסור לאמרו בע"פ זה דווקא בחומש לא בתנ"ך וה"ה פסוקי דלא פסק "משה" הוא דווקא בחומש אפי' להסוברים שגם בתנ"ך שייך זה וכן מסתבר שאמרו "תורה שבכתב" אסור לאמרו ע"פ ונ"ך הוא ג"כ תשב"כ כי נאמר ברוה"ק לכתוב כדאי' במגילה ז' ע"א מ"מ פסוקי דלא פסקי משה משמע דווקא בחומש

סימן קמ"א

בטו"ז סי' תרי"א בסופו כתב שאבל יוכל ללבוש קיט"ל ביו"כ והמנהג שאינו לובש וכן דחק למצוא טעם אבל אינו מקיף בלולב עיין סי' תר"ס סק"ב בטו"ז ונ"ל לפ"מ דאי' בספרים דלבר ישראל יש לו אור פנימי ואור מקיף והבגד עליון על כל הבגדים הוא בבחינת אור מקיף וכן י"ל הקיט"ל הנלבש על כל הבגדים הוא בבחינת אור מקיף לכן אין אבל לובש הקיטל כלל כי אין לו לאבל אור מקיף וכן הקפת הבימה הוא בחינת אור מקיף לולב. וכן י"ל טעם זה שאינו נוהג להסיב בליל פסח כי הסיבה הוא ענני כבוד שהי' מקיפים לישראל והוה הסיבה בבחינת אור מקיף, ולהלכה כיון שאבל אין אוכל דרך חירות בהסיבה כל השנה ממילא פטור גם בליל פסח כשיטת ראבי"ה וכדאי' ברמ"א הגם שכל הנשים שלנו מיקרי חשובות מ"מ סומכין על הראבי"ה להקל

סימן קמ"ב

נסתפקתי בהאי דאי' ברמב"ם הל' מלכים שכל דבר אם משחית אותו עובר על בל תשחית ומכין אותו מכת מרדות הגם שאינו אילן מאכל שלוקין עליה ובל"ס כמו גזל וגניבה ששעורו שוה פרוטה ואעפ"כ חצי שעור אסור מה"ת כדאיתא בשו"ע ריש הלכות גניבה וה"ה שאסור להשחית דבר אע"פ שאינו שוה פרוטה מצד ח"ש ועוד אם לדידי' לא שוה יוכל להיות שלאחר שוה הרבה והנאתו מזה יותר שוה מכמה פרוטית והנה שם בשו"ע ופוסקים הובא שליקח תבן לחצוץ בו שיניו מערמת תבן של חבירו אינו אסור רק ממדת חסידות הטעם כי איננו אפי' בגדר ח"ש איננו אם יש לדמות זה לענין בל תשחית שמותר לאבדו רק ממדת חסידות אסור או יש לחלק התם חבירו אינו מקפיד מאומה אם לוקח מתבנו קש לחצוץ בו שיניו ואנן סהדי ע"ז שאין מקפידים לכן אינו בגדר גניבה רק ממדת חסידות אסור אבל להשחיתו אסור. והנה אם יש לו טרחא ואיבוד זמן להזהיר שלא ישחית דבר מועט כזה אם נאמר טרחתו ואבוד זמנו חשוב לו יותר מדבר זה כמו שאי' בפוסקים אפי' להשחית אילן מאכל אם צריך למקומו או מפני דבר אחר שחשוב לו יותר מהפירות מותר להשחיתו מכש"כ בדבר זה אבל יש קצת לחלק כיון דלהנאת מקומו הוא צריך וחשיב לו יותר מהפירות מותר דהתורה התירה אבל כאן לא מיקרי טרחא באבוד זמנו והנאה יותר מזה רק אדרבה הוא מטריח בעצמו שלא לעשות איסור ובזה עובד הקב"ה ולא מיקרי בילוי זמן וזה מצינו בגמ' שבת בל תשחית דגופו עדיף אבל לומר בל תשחית זמנו עדיף כי איננו השחתת זמן כיון שעוסק בדבר מצוה בזה שלא לעשות איסור ויש להביא קצת ראיי' מהא דפירורי פת פחות מכזית מותר לאבדן ביד כדאי' בגמ' ברכות פ"ח פלוגתת ב"ש וב"ה מזה מוכח להדיא שאין זה בגדר בל תשחית ויש לחלק שהפירורין אין להם חשיבות וממילא בטלי כדאי' פסחים דף ו' ע"ב ובר"ן שם כתב להדיא דמיירי פירורין פחות מכזית (שכל פחות מכזית מיקרי פירור) אבל בדבר שיש לו קצת חשיבות ויוכל להנות ממנו ובפרט אם אחרים יכולים ליהנות ממנו, דפירורין לא חשיבי לכ"ע משא"כ בדברים כאלו

סימן קמ"ג

נסתפקתי גיורת שנתגיירה בשביל איזה דבר כגון שנתנה עיני' באחד או מפני הכבוד או מפני ממון שנפסק ההלכה שאין מקבלין אותה אבל בדיעבד כיון שנתגיירה יש לה דין גיורת