התעוררות תשובה חלק ב קסח

גבי בכור ובש"ך שם בשם תוס' דכדי להפקיע קדושת בכור גמר ומקני גם בעד דבר מועט (ותמי' לי שח"ס ז"ל בתשובתו כתב שימכור לו במקח השוה משום אונאה ובטל המקח, הרי כאן בשו"ע מפורש שדי בדבר מועט ובאמת בתשובה אחרת מביא גם הוא שדי בדבר מועט ועוד הלא אין אונאה לגוי כדאי' בחו"מ סי' רכ"ז סכ"ו) וחזינן דגמר ומקני גם בדבר מועט ואם יאמר זה הוא בכל השנים שיש לו אחר פסח למותר לאכל אבל כאן שירא שלא יהי' לו לאכל אפי' פת לא גמר ומקני וא"כ נשאר החמץ לו לעצמו ועובר בבל יראה ואסור לאכלו אחר פסח וא"כ מה הועיל בלא גמר ומקני מטעם שאין לו מה לאכול לאח"פ הא גם בלא גמר ומקני אין לו לאכל לאח"פ שאסור בהנאה רק פועל שעבר בב"י לכן אנן סהדי דגמר ומקני שלא יעבור בב"י. ועוד כיון שהגוי יכול להוציא בדיניהם עפ"י הקאנטראקט החמץ ולעכב לעצמו ממילא ע"כ גמר ומקני כי מה הועיל אם לא גמר ומקני הלא הגוי לא ציית בדיני ישראל גם הגוי ע"כ קונה מטעם זה ג"כ כיון שישראל מוציא ממנו המחיר בע"כ בדיניהם [ואזדא בזה החשש של מחהש"ק סי' תמ"ח שחשש שהגוים סוברים שרק נימוס הדת ואינו מכוין לקנות], ומה שחשש אודות הרעקווירירונג היינו שמטעם חוקי הממשלה אסור למכור ולקנות קמח מה שיותר מכדי צורכו, לפי' אשר שמעתי איננו מחוקי המדינה שהמכירה איננה קיימת רק שקונסין להמוכר ולוקחין מהקונה הקמח מטעם קנס אבל המכירה בעצמותה קיימת והראיי' שאין המוכר צריך להחזיר הדמים להקונה [א"ה עיין בחת"ס סופר חאו"ח סי' קי"ג שכתב מטעם זה שקיים המקח אע"פ שאינם נותנים שטעמפעל על השטר המכירה] אך דא עקא שחושש שבאמת הגוי לא ימכור לו בחזרה החמץ אח"פ ויעכב לעצמו ולא יהי' לו מה לאכל על זה יש תקנה עפ"י דברי הטו"ז שיכול להתנות עם הקונה שיהא לו לכל עניניו כחפצו אבל לא ימכור לאחר לכן ימכור לגוי אשר כבר יש לו חמץ כדי צורך ביתו כיון שאינו רשאי למכור לאחר בוודאי יחזור וימכרנה לישראל המוכר בריוח כי למה לו לעכב לעצמו אם יש לו די ויש עוד קצת תקנה יעיין בחוו"ד סי' תמ"ח אות ט' בסופו והנה אין לי פנאי לעיין בדברים רק מפני כבודו השבתי גם מה שכתוב שני קאנטראקטין בשני אופנים אינו נכון כי אחד מגרע כח השני

סימן ק"מ

יש לעיין מה שנרשם בתפילה שאומרים אחר תהלים ומסיימת בקריאת שלש עשרה מדות שביחיד קורא אותם בנגינה כמו קורא בתורה שמסיים שם בתיבת ונקה והוא באמצע פסוק וכל פסוקי דלא פסקי משה אנן לא פסקינן לי' וכיון שקורא אותם בנגינה לתכלית זה שיהא רק כקורא בתורה א"כ האיך שרי בשלמא אם אומר אותו בדרך תפלה ורחמים ותחנונים מצינו הרבה והרבה חצי פסוקים בברכות ותפלות שתקנו אנשי כה"ג בל"ס הטעם כיון שאומרים אותם בדרך תפלה ורחמים ותחנונים אבל כאן שקורא אותו בכוונה זו שיהא כקורא בתורה קשה

וכן יש לעיין מה שכתבו הפוסקים אודות הפלוגתא אם מותר לומר לברכת יוצר אור הקדושה ביחיד וכתבו שיאמר אותו בנגינות כדרך שקוראין אותו בתורה וכן פסק בשו"ע או"ח סי' נ"ט במחבר ס"ב] ג"כ קשה איך חולקין פסוקים אלו וי"ל שכל פסוק דלא פסקי משה שייך דווקא בחמשה חומשי תורה ושאר כתבי קודש שרי כי"ל וכן מצינו בתפלת מוסף של ר"ה וה' אלוקים בשופר יתקעו וגו' ואלך בסערות תימן ומסיים שם בתחלת הפסוק השני א' צבאות יגן עלינו וזה תחלת פסוק והוא חצי פסוק ופסוק זה לא נאמר דרך תפלה ולא דרך שבח אלא דרך תורה כדאמרינן ועל ידי עבדיך הנביאים כתוב לאמר שהכוונה לומר פסוקים מתנ"ך דרך תורה כמו שמתחיל ככתוב בתורתיך, וכן אנו אומרים בברכת יוצא המאורות בשבת ויום השביעי משבח ואומר מזמור שיר ליום השבת טוב להודות לה' והוא ג"כ חצי פסוק אבל י"ל שאינו קוראו דרך פסוק אלא דרך ספור מעשה מה שמשבח יום השביעי ויום השביעי משבח ואומר וכן כמה פעמים מצינו כזה ואם נאמר כאשר כתבנו שבכתבי קודש לא שייך כל פסוק וכו' שפיר אך עומד נגד זה מה שתמה הרוקח שבהחזרת ס"ת אמר הש"צ יהללו את שם ה' כי נשגב שמו לבדו והצבור מתחילין הודו על ארץ ושמים א"כ הש"צ והצבור אומרים חצי פסוק והלא כל פסוקי דלא פסקו משה וכו'. מזה נראה שגם בכתבי קודש שייך זה אבל בי"ג מדות שכתוב בתורה וודאי קשה. והנה דבר זה שיש לקרות ביחיד השלש עשרה מדות כקורא בתורה מביא הב"י באו"ח סי'