התעוררות תשובה חלק ב קסו

סימן קל"ו

רבים שואלים שאחר הפסח שאופין חמץ ואין להם ליתן בתוכו כדי שיחמץ ויתפח העיסה רק מה שדרכן ליתן בכל השנה הנקרא בל"א צייג העפע גערבען שנעשה מחמץ א"כ אם ניקח מהפאבריק של ישראל שעשו אותו בפסח הוי חמץ שעבר עליו הפסח ואסור בהנאה והעיסה שחמצו בו אסור בהנאה כדאיתא בשו"ע או"ח והנה לפ"מ ששאלתי נעשה על אופנים שונים בבית הפאבריק זו עושין על אופן זה ובבית מלאכת פאבריק אחרת עושין על אופן אחר לכן איננו יכולין לומר דבר ברור אבל כעת עלה בדעתי אפילו אם כולו שאור בלי פקפוק אם נקנים מלאכת הפאבריק אשר הבעלים של הפאבריק המה רבים שוטפים היינו שהפאבריק הוא "אקציען געזעכלשאפט" ויש בניהם גוים ויהודם א"כ הוה חמץ שעבר עליו הפסח משותפות גוי וישראל ובכל חתיכה יש בו תערובות משל גוי וישראל א"כ כיון שאין נותנים בעיסה רק כדי הצורך ולא יותר ואם נותנים בו יותר מקלקל העיסה ע"י שנתפח ונתחמץ יותר מכשיעור

א"כ במה שנותנים בו רק כשיעור הצריך אם יחשבו חלק מה שיש לגוי בו כמו שאיננו בו בעיסה א"כ אין בהנשאר שהוא חמץ של ישראל שעבר עליו הפסח להחמיץ העיסה וכיון שאין בכח האיסור לבדו להחמיץ הוי זוז"ג, ומותר לכו"ע בזה כמבואר ביו"ד ססי' פ"ז ברמ"א וטו"ז וש"ך שם הגם שהמג"א אוסר בחמץ בפסח זוז"ג כדאיתא או"ח סי' תמ"ה סק"ה מ"מ זה דוקא בפסח שהחמץ במשהו אבל לאחר הפסח לכו"ע בטל החמץ בס' כדאיתא ססי' תמ"ז א"כ מותר הגם שי"ל שלכתחלה אסור לעשות זוז"ג מ"מ י"ל דזה מיקרי דיעבד כיון שהוא שעת הדחק שאין לו אחר וצריך לאכול פת שהוא חיי נפש ועוד דאיכא לשיטת ר' יונה ז"ל שחמץ לאחר הפסח מותר לערבו לכתחילה בידים לבטלו וגם הר"ן מדמה אותו לחלת חו"ל שמותר לבטלו לכתחלה כדאיתא ביו"ד סימן שכ"ג ס"א [וגאון אחד כתב לי שאם ראש מנהג הפאבריק (היינו הדירעקנואר) עליו אחריות של כל הפאבריק אם הוא יהודי הוה כמו שקיבל יהודי אחריות על חמצו של נכרי ועובר על ב"י ובאמת תלויה בפלוגתת רש"י ור"ת אם קיבל ישראל אחריות על חמצו של נכרי בבית של נכרי ונידון בית מלאכת הפאבריק שהוא בשותפות (אקציאן) כביתו של נכרי והוה קיבל אחריות על חמצו של גוי בביתו של גוי אבל י"ל לאידך גיסא כיון שהבית שמונחת בו (העפע) גערבען בבית הפאבריק שהוא בשותפות עם ישראל הוה כמונח בבית של שניהם ויש לעיין בדבר זה

] סימן קל"ז

נסתפקתי בהאם רובצת על הבצים ושלח האם וזכה בביצים ואח"כ החזיר הביצים והאם שבה עליהם ויצאו מהביצים אפרוחים, אם חייב עוד הפעם בשלוח הקן בישבה על האפרוחים כי אמת כי כבר זכה בביצים אבל אי' בגמ' פ' א"ט אימת גדלה לכי מסרחא וכי מסרחא עפרא בעלמא הוא וכיון שעפרא בעלמא הוא אינו שוה כלום ולא יכולין לומר שהם שלו יען שזכה בביצים כי עתה אינו שוה כלום ודבר מאוס הוא וכי גדלו אפרוחים לא הוה מן המזומן אלא הפקר וחייב בשלוח חוץ אם נאמר אמת שעפרא בעלמא איננו שוה כלום ולא מיקרי דידי' אבל ביצה בקליפתה עם עפר הלזו כיון שיוכלו לגדל ממנה אפרוחים שוה העפר בעצמותו יען שיוגדלו ממנה האפרוחים א"כ הוי משלו ופטור משלוח

סימן קל"ח

מה שמבאר בספר ה"ת לישב מנהגן של ישראל כמבואר בהג"ה סי' תר"מ הל' סוכה שיוצאין ידי מצוה בהדס שוטה נ"ל עוד להביא ראיי' מסוכה דף י"ב ע"א ודף ל"ז ע"א קסבר ר' יודא אין סוכה נוהו אלא בארבעה מינים שבלולב כדאיתא שם דף ל"ו ע"ב ר"י סבר מה שאמר עזרא צאו ההר והביאו עלי זית ועלי עץ שמן ועלי הדס ועלי תמרים ועלי עץ אבות ועשו סוכות דהנהו לדפנות עלי הדס ועלי תמרים ועלי עץ אבות לסכך ומסיק שם דף י"ב ע"א ר חסדא עלי הדס הוא הדס שוטה לסוכה ועץ אבות ללולב וברש"י שם ד"ה הדס שוטה וז"ל שאינו כשר ללולב לפי שאין עבותו עשוי' של שלש שלש עלין מוכח להדיא דהדס שוטה הוא מד' מינים דאל"כ הי' פסול לסכך א"כ כיון שהוא מין הדס יוצא בזה אלא שחסר מצות עבות כמבואר שם בה"ת אלא שיש לפקפק על זה שם דף ל"ז מביא ראי' שסעיב ועיקרא דדיקלא מינא דלולבי הוא ומותר לסכך בהן כמבואר שם א"כ אם הי' לוקח סעיב ועיקרי