התעוררות תשובה חלק ב קסד

על השרשים אם גם הי' בבירור פירורין בשמן מ"מ השמן נשאר למעלה על השרשים וודאי נחרך הפירור יפה יפה כי השרשים גופי' שחורים מן החרוך אפי' תוך השורש באמצעותו נחרך יפה יפה שמכירין בו שהוא קלוי מאוד ועי"ל אם גם באמת נתערב הרבה פירורין חמץ ולא נחרכו מ"מ כיון שנטחנו דק כקמח הוה לח בלח ובטל בששים קודם הפסח ואינו חוזר וניעור בפסח כדאי' בשו"ע מזה ואם אאמר שאיננו דק ממש כקמח ויש לו דין יבש מ"מ יבש ביבש קודם הפסח חד בתרי בטיל ואם לוקחים מזה ואוכלים קודם הפסח השאר מותר לאכול בפסח כדאי' במג"א סי' תס"ז סק"ד בשם הב"ח הגם שהיתר הב"ח דנאכל מהתערובת קודם הפסח צריכין מהנשאר לאכול בפסח שתים שתים זה דווקא במצה הנאפת כיון דבכל מצה ומצה יש בו מן ההיתר והחמץ שבו אינו אוסר באפיי' אלא כדי נטילה יעויי"ש [משא"כ בזה שאנו תולים שהאיסור כבר נאכל ובב"ח מיירי שדגן החמץ נתערב בכולו בטחינתו], אבל לפ"מ שמפקפק המג"א דלדידן דאפי' בפסח אוסר במשהו א"כ כל מצה נאסרת מהמשהו שנתערב בו ולא הוה שתים שתים א"כ ה"ה הכא כיון שנתבשל אח"כ אם הי' בו משהו אוסר כל התערובות ולא שייך בו היתר שנאכל שתים שתים מ"מ הלא במג"א בעצמו בסי' תמ"ז התיר כשיטת הרא"ש כאשר פסקינן ביו"ד דהאיסור נעשה היתר ומותר לבשלו ולאכול במקום הפסד הגם שזה לא מיקרי הפסד כי לכתחלה לקנותו לא מיקרי הפסד לא יקנה אותו וגם לפי שיטת הרשב"א מה שרמז שם המג"א שחמץ נקרא שמו עליו והוה כמבטל איסור גם קודם פסח אם יאכל בכיוון מהם מ"מ כיון שכל המלאכה זו נעשה בידי גוים ושייך לגוים ובהם לא שייך בטול אסור ויש להאריך בענין זה מ"מ חזינן לגאון דמתיר בזה אפילו אחד אחד (עיין דג"מ שם סי' תס"ז סק"ד) כיון שבזה גופי' יש פלוגתא דרבוותא אם אמרינן חוזר ונעור יש להקל ולאכול אחד אחד. והנה לכתחלה וודאי יש להזהר בכל מיני נקיון ממש של משהו אבל שעת הדחק ואי אפשר לענ"ד יש להתיר בפשיטות כי י"ל הא דמבטל איסור במזיד משום קנס אסור לאכול למי שנתבטל בשבילו זה שייך דוקא בישראל שבטל איסור שקנסו אותו כיון שבטל איסור בידים שאסור שלא יהנה ממעשיו אבל גוי שבטל שהוא לא עשה איסור בזה וגם לא עשה בשליחות ישראל לא שייך למקנסי' כי המאכל שבטל בו האיסור בעצמותו איננו אסור פי למי שלא נתבטל בשבילו מותר באמת לאכול ואינו דומה לחמץ שעבר עליו הפסח שר"ש קנסא קא קניס ואסר לכל ישראל משא"כ הכא

סימן קל"ה

פה הקיטור הרחים עשויים בו תיבות ארוכות כמו צינורות וע"י חימום בשעת הטחינה אבק הקמח הנדבק בדפנותיהם וע"י זיעת החימום נעשה כעין בצק ונתקשה וברוב הימים נעשה בו תולעים (מילבי"ן) ובשעת הטחינה ע"י נענוע נופלים בתוך הקמח ואם אמנם שלבסוף נופל הקמח בנפה אשר פרוסה בה סדין של משי שלה נקבים קטנים והקמח דק יותר הרבה מאוד מהכנימים ומילבי"ין) לפ"ז יש סברא לומר שהקמח יוצא שם ע"י ריקוד והכנימים והתולעים ישארו למעלה בנפה אבל ע"ז לא רציתי לסמוך כלל כי לפי מה שראיתי אותו נקבי הסדין גדולים כ"כ אשר יוכלו לצאת בהם אפי' פירורי בצק קטנים ועוד באיזה מקום הנקבים גדולים יותר ובאיזה מקום קטנים יותר הכלל ע"ז אין לסמוך, שוב אחר חקירתי נודע לי שבכל קיטורי הרחים בעולם נעשה דופנותיהם בצק וברוב הימים הוא נתלע ונעשה בה תולעים וכנימים א"כ היכן מציצו ידינו לאכול פת ולקנות קמח ולבשל ממנה וחשבתי לדברי רש"ל הובא בטו"ז סי' פ"ד סקי"ז דדוקא במה שמצוי בהם הכנימה בזה אם נמצא ג' תולעים הוא מוחזק בתולעים עוד ודוקא בדבר שמינ'' קא רבו אבל אם נפל מעלמא לא חיישינן טפי מהני שנמצא עכ"ל וכן הוא במג"א או"ח סימן תס"ז סקי"ב וכן כתב הח"א להלכה וממילא בענינינו פשיטא שאין לחוש יותר לדון כי משום אותן הכנימות שנפלו בו בשעת הטחינה וידוע שהקמח הנטחן שם הוא אלפי אלפים יותר לפ"ז י"ל שכל אחד הקונה ולוקח משם הקמח יש לתלות ולומר שהכנימה שנפלה המה בקמח האחר וכיון שהוא ספק דרבנן תולין להקל כי אין אנו דנים אם מותר לאכול הכנימה עצמה אלא אנו דנין על הפת שנאפה ונתבשל אי מותר לאכלו ואין לדחות ולומר א"כ כל תבשיל שנתערב בו בריא "אחת" שנפסק בשו"ע סימן ק' שאפילו באלף לא בטיל יהיה מותר לאכול התבשיל ולהשאר ממנה ולתלות