התעוררות תשובה חלק ב קסג

ישראל ממקומו א"כ יוחנן כה"ג לשיטתו שהוא ע"כ סבר כר"ע שמה"ת נתנה דווקא ללוים ומשו"ה בטל הודית מעשר והוא שהי' כמה דורות אחר עזרא ע"פ סבר גם לדורות תקן וקשה וכי יש כח ביד ב"ד לעקור דבר מה"ת לעולם אלא ע"כ שידע עזרא שיחרב הבית כדכ' הראב"ד לכן לקחו המלוכה לעצמם כיון שלא היתה רק לשעה וכא לדורות ויוחנן כה"ג ובניו לשיטתו אך עדיין קשה קושית הב"י שראב"ע ור"ע שהיו אחר החורבן ואפ"ה לקח ראב"ע שהי' כהן המעשר לעצמו וי"ל לפי דברי התוס' שבת... שראב"ע עוד הי' בזמן שבהמ"ק קיים רק הי' צעיר לימים י"ד או ט"ו שנה ור"ע שהי' קשיש מיני' פשיטא שהי' עוד בזמן שבהמ"ק קיים ומה דהביא הרמב"ם בהקדמה לסדר זרעים החבורה השני אחר החורבן ר"ע וראב"ע כוונתו לחשוב שאז הי' ראשי חכמים וסנהדרין זה הי' בחבורה שני' אחר החורבן אבל כבר הי' עוד בימי הבית צעירים ולא נחשבו כדאי' בגמ' פ"ד ר"ה ריב"ז שהי' ארבעים שנה לפני חורבן הבית תלמיד בפני רבו וראיי' לזה שהרמב"ם מונה בחבורה הרביעית אחר החורבן רשב"י והוא כבר הי' בימי ר"ג ור"י כדאי' להדיא בגמ' ברכות פרק ד'... ששאל תלמיד אחד אם תפלת ערבית רשות או חובה ואמרו בגמ' שאותו תלמיד רשב"י הי' ור"י הנ"ל בר פלוגתי' דר"ג הוא ר"י בן חנני' שהי' מתלמידי ריב"ז ור"י הי' לוי משמש בבהמ"ק כדאי' להדיא בגמ' תמיד... וכבר הי' רשב"י והרמב"ם מונה אותו בחבורה הרביעית אלא כוונתו ראשי חכמים שבאותו דור

סימן קל"ד

שאלה שרשים שקולים אותם וטוחנין אותן ונותנין אותו בבשול משקה הנקרא קחפעע כדי ליתן טעם בו ושופכים עליהם קודם קלייתם שמן ואומרים שבבית עשיית מלאכת השמן טובלים האומנים בו פתן בשמן ויש לחוש שנתערב בשמן פירורי פת ובנתינת השמן על השרשים בא עליהם הפרור פת אם מותר בפסח כי מאותו טעם יש אוסרים הצוקקער הנעשה בכל שנה אולי יש בו פרור פת ממה שטבלו בו האומנין פתם בשעת בשול הצוקקער בבית המלאכה [כדהובא בברכי יוסף הל' פסח טעם זה] וכן מעשה מלאכת השרשים האלו שקולין אותם הדק היטב עד שיושחרו וטוחנין אותם בריחיים עד שנעשה כקמח

תשובה בתוך השאלה כבר רמוזה תשובה בצדה הנה מה שאומרים שטובלים בו פתם בעת עשיית השמן ואם גם בעת הטחנה השמן רותח כמעשיהם שקולין הגרעינין תחלה באש השמן בעצמותו מותר בפסח כי הטעם הפירור בטל בס' ואינו חוזר וניעור בפסח כדפסקינן בשו"ע דדבר שנתבטל בלח בששים קודם הפסח אינו חוזר וניעור מכש"כ מה שאין בו רק טעם בעלמא והנה אם אין דבר ברור שטובלים בו פתם רק הוה חשש שטובלים בו א"כ הוא ספק משהו ומותר בפסח כדאי' ברמ"א סי' תמ"ז במג"א ס"ק כ"ו סעי' ה' בהג"ה שבדיעבד חשש ספק משהו מותר רק לכתחלה צריכין ליזהר מ"מ אם שכיח ורגיל שטובלים בו פתם אזלינן בתר שכיחו בין לקולא בין לחומרא כהלכה מורווחת בישראל אפי' בדרבנן אזלינן בתר שכיח ואפי' לחומרא דלא נכנס בגדר ספק אבל י"ל שזה איני שכיח שיפול פירור מהפת והטעם מהפת אינו אוסר כדכתבנו, ואולי בשנים קדמניות מאז היתה יותר שכיח שיפלו פירורין מפת כי לא הי' בזמניהם הקמח דק כקמח שלנו רק נטחן קצת עב יותר ועי"ז לא נלוש יפה והוה הפת מפרר פירורין אבל בזמנינו שרובא דרובא במדינתינו טוחנים כל הקמחים אפי' הקמח היותר גרוע דק דק מאוד כמו סולת והוא נלוש יפה חשש רחוק יותר שיפלו ממנו פירורין (ויש להתיר גם מטעם זה בדיעבד) ואי"ל שהוא ספק ספיקא שמא לא טבל בו ואם טבל אולי לא נפלו מן הפת פירורין זה אינו דכולו חד ספק הוא שמא יש בו פירורין או לא ועוד כאשר תתחיל לומר ספק ראשון אולי טבל או לא מיד נאמר כיון ששכיח ורגיל לטבול לא נכנס בגדר הספק והנה כיון שנחרך וחרכו קודם זמנו מותר בהנאה א"כ אין כאן עוד שום הו"א לאסור הגם שהרא"ש ר"פ כל שעה כ' דווקא בהנאה מותר אבל באכילה אסור הגם שבטלה דעתו אצל כל ארם כיון שהוא אוכל אותו אחשביני' וטעם זה לא שייך בדבר זה כי אם נמצא בו בשתיית משקה הקאפעע פשיטא שאין כוונתו ליהנות כי פירור זה אחד מאלף אבל הרא"ש מביא עוד שם טעם בשם הרב הברצלונ"י שמא לא חרכה יפה יפה משום הכא אסור שאכלו חמץ שנחרך קודם זמנו מ"מ יש להתיר מצד ס"ס אולי לא נפלו בו פירורין את"ל שנפלו בו פירורין שמא נחרכה יפה יפה אבל י"ל כי כאשר שופכין השמן