התעוררות תשובה חלק ב קנט

אפשר שאני. והנה להי"א שהובא בשו"ע או"ח סי' רס"ג סי"ד אותו נר שהדליק לשם שבת אסור ליגע בו ולהוסיף בו שמן אפי' אם כבה אסור לטלטלה עיין מג"א שם סקכ"ד משום שהוקצה למצותו ה"ה בזה הגם שהדליק ביום חמישי כיון שהדליק לשם מצות שבת הוקצה למצותו, ונראה לי במקום שנהגו להדליק נר יו"כ שמדליקין ומברכין עליו צריך להדליק נר מיוחד ליו"כ ונר מיוחד לשבת משום אין עושין מצות חבילות חבילות ואינו דומה למה דאי' בפ' ע"פ ביו"ט שחל במוצאי שבת דמקדשין ומבדילין על כוס אחד ואין בזה משום חבילות חבילות דהתם טעמא כדאי' שם קידושא ואבדלתא חדא מלתא הוא כדפי' רשב"ם דקידוש הוא שמזכיר בו קדושת יו"ט ובהבדלה מזכיר ג"כ קדושת יו"ט וקדושת שבת וכו' ומסיים המבדיל בין קודש לקודש משא"כ להדלקת נרות אלו ליו"כ ושבת לא שייך טעם זה ואינם שייכות להדדי ותלמיד יקר אחד הקשה א"כ אם חל יו"כ בשבת או יו"ט בשבת יהי' צריכין להדליק נר מיוחד ליו"ט ונר מיוחד לשבת ולברך על כל אחד בפ"ע אבל יש לחלק דהתם שני קדושות באים בבת אחת וכאחד חשובים, והראי' דעושין קידוש אחד לשני הימים וכולל קידוש של שבת בקידוש של יו"ט על כוס אחד ואינו אומר שני קידושין קידוש לבד על שבת וקידוש לבד על יו"ט משא"כ בקידוש ובה"מ תרי מילי נינהו הגם שאומר זה "אחר" זה מ"מ כיון שאומר אותם על כוס אחד שייך בזה אין עושין מצות ח"ח ובני מוה"ר זלמן נ"י אמר שיש לחלק קצת בשלמא קידוש ובה"מ שניהם אומר אותו על כוס זה שמברך בהמ"ז אומר ג"כ קידוש אבל הכי מה שדולק בשבת איננו אותו חלק נר עצמו מה שדולק ביוהכ"פ שמה שדלק ביוהכ"פ כבר נשרף והלך לו וחלק הנשאר דולק בשבת

והנה בליל שבת מוצאי יו"כ פשיטא שצריך לברך בורא מאורי האש דטעמא מאי דמברכינן במוצאי יו"כ בורא מאורי האש אי' בפוסקים כדי להראות שמשונה זה יום משאר ימים טובים ולא מפני שהוא משונה מימי החול אלא משאר ימים טובים) אבל לא יסמוך ברכה זו בכסא דקידושא כמו שאומרים אותו בשאר פעמים על כוס של הבדלה דברכת מאורי האש יש לו שייכות לברכת המבדיל כדאי' במדרש, והנה לענין עירובי חצירות מערב ביום החמישי בפת אחת גם לשבת רק צריך להיות קיים בהכנסת שבת כדינו לענין עירובי תחומין צריך לערב על כל יום בפ"ע ועיין בזה שו"ע או"ח סי' תט"ו ופשיטא היכי דחל יו"כ במו"ש שאין מבדילין בו אעפ"כ צריך לברך בורא מאורי האש שבמו"ש איננו הטעם כמו במוצאי יו"כ אלא משום שאור זה תחלת בריאותו היתה במו"ש כדאי' בפסחים פ' מקום שנהגו אבל ברמב"ם הל' עירובין בסוף ה"י אי' שקדושה אחת היא לענין עירובי חצירות וכן הוא נמי לענין עירובי תחומין יו"כ ושבת קדושה אחת. והנה לענין קניבת ירק מן המנחה ולמעלה דשרי בכל יו"כ משום עגמת נפש כדאי' בשבת סוף פ' ואלו קשרים נראה לי דתלוי בפירושי הפוסקים לאותן דמפרשים עגמת נפש דהיינו שיש לו עגמת ועינוי נפש ממה שרואה ומתעסק באוכל ואינו יכול לאכול ממנה יש לו עינוי נפש מזה שהוא מצות היום ועניתם והתירו דוקא לאחר מנחה דמקודם מנחה יש לחוש שיאכלו ממנו אבל לאחר מנחה שהוא קרוב ללילה קרוב לסעודה הוי כמו פת בסלו כדאי' במפורשים עיין במג"א סי' תרי"א סק"ב אבל לשאר מפורשים שלכן התירו קניבת ירק כדאי' בר"ן כדי שלא יצטרך לתקן הכל בערב ותהי' נפשו עגומה עליו כדי שיהי' הכל מוכן לערב אם הוא ירק שצריך להתבשל א"כ כיון שלערב הוא שבת ואסור לבשלו א"כ טרחא בחנם הוא ואסור לטרוח בזה אבל לפ"מ דאי' שם במג"א שע"כ מיירי בירק שיוכל לאכול חי דאל"כ הוי מוקצה לטלטל א"כ הואיל בקניבתא יכול לאכול מיד בערב מותר לקנב ירק מן המנחה ולמעלה ויש לעיין עוד בדברים אלו ובב"ד הגדול שיהי' בימים האלו יכריעו בזה לטובה בב"א

סימן ק"ל

א) נסתפקתי אם יוכל לבטל קודם הפסח אם יתחמץ לי עיסה בפסח כיון שהיא דבר שלא בא לעולם ועיין ביו"ד סי' רל"ד סכ"ח שהבעל לא יכול להפר נדרי אשתו קודם שנדרה ואולי אם יש לו קמח מיוחד שממנו רוצה ללוש עיסה יועיל ע' יו"ד סי' שכ"ח ס"ג שבעודו קמח הגם שעדיין אינה חייבת בחלה יכול לעשות שליח להפריש לאחר לישה

ב) נסתפקתי באוכל שבעצמותו ראוי לאכילה רק שאסור לאכלו משום שאסור באכילה אם חשוב כפסולת לענין מלאכת בור