התעוררות תשובה חלק ב קנז

מידו כל זמן שאיננו מוקצה, תדע מי שיש בידו מערב שבת מוקצה וזה בוודאי בא בהיתר בידו מ"מ צריך להניחו מידו קודם הכנסת שבת שלא יהא מוקצה בידו. ועוד צ"ע לאחר שהניח מקנורתו מידו אם רוצה לעשן עוד הפעם אם מותר להריק ממנו האפר שנעשה ביו"ט ע"י שעשן בה אם כבר נתקרר אם יש להתיר טלטול מוקצה כדי לעשן בו עוד הפעם כי הרמ"א בסי' ק"ט בסופו ובמג"א שם מתיר טלטול מוקצה משום אוכל נפש ובשביל שמחת יו"ט אבל לא שמוש מוקצה אם טלטול מוקצה מותר דווקא משום שמחת יו"ט ואוכל נפש אבל עישון שהוא כמו מוגמר שאינו תלוי כ"כ שמחת יו"ט לא התירו טלטול מוקצה בשבילו, ואין להקשות הא המוגמר גופו מותר ביו"ט אם היא שוה לכל נפש אפילו במלאכה דאו' שהוא הבערה ופשיטא שטלטול מוקצה שרי כדי לעשות מוגמר דזה אינו דחכמים העמידו דבריהם והראי' דאם אין לו לבשל אלא עצי מוקצה אסור ביו"ט לבשל בהם אפי' אין לו מה לאכול דשמוש מוקצה לא התירו משום אוכל נפש כדאי' במג"א להדיא שם, ולכאורה יש לדון במקטר ומעלה עשן בכלי הנקרא פייפע אם מגיע לתכלית הכלי וכבר נשרף הכל למעלה לאפר ומה שהוא בעליון הכלי כבר נתקרר א"כ דומה דבר זה לכלכלה פירות והאבן בתוכה שאסור לטלטלו רק ישליך האבן לחוץ כדאיתא באו"ח סי' ש"ט ה"ה כאן צריך להשליך מלמעלה לחוץ אבל יש לחוש אם ישליך האפר מלמעלה לחוץ הלא אין יכול לצמצם כ"כ ומשליך ג"כ מהאפר הסמוך למטה אשר היא עודנה חמה מאוד ובתוכה רגילים להיות נצוצים אש וכאשר ישליכם לחוץ מכבה אותם ויש לדמות לכלכלה של פירות והאבן בתוכה ואם א"א לזרוק לחוץ משום שנתקלקלו כגון שהם פירות רטובים כגון תאנים וענבים ומותר ליטל אותה כמו שהיא (ע"י זריקה) ולא יהי' גרוע מה שיוכל לבא לידי איסור מלאכה להיות בבחינת א"א יותר מכלכלות פירות שמותר לטלטל. ועוד מצינו מי שאין לו לאכול כלל רק דבר הבא מחוץ לתחום בשבילו שרק מדרבנן אסור צריך להתענות ולא יאכל או פירות שנתלשו ביו"ט אף אם אין לו מה יאכל אסור לאכלו הגם שהרבה שבותים התירו חז"ל משום אוכל נפש ושמחת יו"ט מ"מ אין מדמין שבותין זל"ז כדהובא במג"א בשם המרדכי והנה לפי הנראה מדברי הפוסקים לא התירו טלטול מוקצה משום אוכל נפש אא"כ א"א לו בענין אחר לכן אם יש לו כלי מקטרת [פייפע] אחרת להעלות עשן בו צריך ליקח אחרת ולא יטלטל את המוקצה וצ"ע בפוסקים בזה

סימן קכ"ח

במגילה (דף ד' ע"ב

) מה כל שנה אין עיירות נדחין ממקומן אף כאן לא ידחו ממקומן, ואימא בכל שנה ושנה מה כל שנה שנה עיירות קודמת למוקפין הכא נמי, שאני הכא דלא אפשר ע"כ הגמ' הנה הת"ק נקט לעיקר עיירות קודמין למוקפין ועיירות נדחין ממקומן ומשום דיהי' עיירות קודמין למוקפין שאני הכא דלא אפשר וצריך לבאר במאי תלוי סברתם ופלוגתתם הת"ק נקט לעיקר עיירות קודמין. ורבי נקט לעיקר עיירות אין נדחין ממקומן הלא תרווייהו מודים שכל שנה ושנה יש לדרוש על שתיהם וי"ל בפסחים פ' תמיד נשחט דף נ"ח ע"ב בתוס' ד"ה באלו חל בשני בשבת מבואר פלוגתת רש"י ותוס' דרש"י סבר בזמן שמקדשין ע"פ הראיי' יכול לחול יום א' של פסח בשני בשבת, והר"י חולק ע"ז דמאיימין על העדים ולא הי' חל יום א' דפסח בשני בשבת והא דתנן במס' שבת קי"ג ע"א דחלבי שבת קריבין ביו"כ אלמא בהדי הדדי נינהו אתיא כאחרים דסברי אין בין עצרת לעצרת אלא ד' ימים בלבד א"כ לאחרים דמקלי יום א' דפסח בשני בשבת [וכן סברו ר' ישמעאל ור' עקיבא שם במתני' דף קי"ג דפלוגתייהו אי חלבי שבת קריבין ביו"כ] א"כ חל י"ד דאדר בשבת וע"כ נדחו עיירות ממקומן וי"ל דת"ק סבר כאחרים כיון דבלא"ה עיירות נדחו כמה פעמים ממקומן נקט לעיקר שעיירות יקדמו למוקפין כדי שיהי' יוכל להיות בכל שנה ושנה שוה ממש, ורבי סבר כשיטת הר"י בתוס' ולא כאחרים א"כ לא יחול בשום פעם י"ד באדר בשבת ואין עיירות נדחות בשום פעם ממקומן ונקט לעיקר לקיים דרש בכל שנה ושנה שאין עיירות נדחין ממקומן שיוכל להתקיים תמיד לכן סברא פשוטה יותר לדורשה כן מה שבעיקר הקריאה שעיקרה בזמנה מהא דהקדימו עיירות למוקפין שאינו אלא כדקדוק המצוה להקדים עיירות. והנה בברייתא הסמוכה חל י"ד בערב שבת סבר ת"ק כפרים ומוקפין מקדימין להכניסה ועיירות קורין בו ביום ור' יוסי סבר